E-1 או E-2, מה מתאים לכם יותר?

 ויזת השקעה E-1 או E-2, מה מתאים לכם יותר? 

ויזות E-1 ו- E-2 הן אשרות זמניות שאינן למטרת הגירה. שלא כמו רוב אשרות העבודה, בדרך כלל בקשות של אשרת E מוגשות בשגרירות ארה"ב המקומית ולא בשירות ההגירה והאזרחות של ארצות הברית (USCIS). כמו כן, בניגוד לאשרות עבודה אחרות, זמינות הוויזה תלויה בהסכמים ספציפיים שנחתמו בין ארצות הברית למדינה בה מתגורר המבקש. במילים אחרות, רק אזרחים ממדינות מסוימות זכאים לאשרות אלה. למרבה המזל, עבור הישראלים, שני סוגי הוויזות זמינות. עם זאת, תכליתן ומשך השהייה בארה"ב לבעלי ויזות אלו שונים למדי.

למי מיועדת אשרת E-1 / E-2?

אשרת E-1 מיועדת לאלו שיש להם כבר עסק שסוחר באופן משמעותי עם ארצות הברית. הסחר יכול להיות של מוצרים כמו, מכירת נעליים, או שירותים, כמו תוכנות מחשב. מבקש הוויזה E-1 אינו צריך לפתוח חברה בארה"ב (למרות שהוא יכול). במקום זאת, הוא מחויב לסחור עם הלקוחות בארצות הברית. ויזה זו יכולה להועיל לאנשי עסקים הנוסעים רבות לארצות הברית במטרה למכור את הסחורה או את השירותים שלהם. ישנם אנשי עסקים רבים שמשתמשים באשרת תייר B-1/B-2 לעסקים בארצות הברית, אך גישה זו מסוכנת ולא חוקית. ויזות מסוג B אינן מאפשרות למחזיק בה לעבוד בארה"ב. מותר לבוא לפגישות עסקיות ולכנסים, אבל אסור לעבוד, למכור סחורה או שירותים. בסופו של דבר, בעל אשרה B שהפר את תנאי הוויזה עלול להיתפס ע"י הרשויות, ובמקרה כזה הוויזה שלו תבוטל.  

אשרת E-2 מיועדת לאלו שרוצים לפתוח או לקנות עסק בארצות הברית. על מבקש הוויזה להשקיע השקעה משמעותית בעסק זה. סכום ההשקעה המינימלי בדרך כלל 100,000 $. על המשקיע להראות שהוא יהיה מעורב בטיפול בעסק ובתחזוקתו. בניגוד לוויזה E-1, המבקש אשרה E-2 אינו צריך להיות בעל עסק שוטף לפני הגשת הבקשה. עם זאת, עליו להוכיח שהעסק שלו יהיה בר קיימא. עוד תנאי נוסף להגשת הבקשה: מבקש אשרת E-2 חייב להגיש תוכנית עסקית נרחבת.

המחזיק הראשי של אשרת E-1 או E-2 יכול לעבוד רק עבור חברה אמריקאית שזכאית לסטטוס E-1 / E-2. אם הוא/היא רוצים לעבוד במקום אחר, אז המעסיק החדש שלהם חייב להגיש עבורם בקשה לוויזה חדשה. עם זאת, זה לא חל על בן/בת הזוג של בעל הוויזה הראשי. בן הזוג יכול לעבוד בכל מקום. נניח שחברה Z שוכרת בן זוג בוויזת E-1 / E-2. לאחר זמן מה, מציעה חברת Z לבן הזוג משרה קבועה. אם חברת Z מעוניינת להגיש בקשה עבור עובד זר – טופס I-140 ובסופו של דבר היא תאושר, אזי בן הזוג וכל המשפחה יכולים להגיש בקשה לשינוי סטטוס – טופס I-485 לגרין קארד משפחתי.

במרבית המקרים, תהליך הגשת הבקשה עבור עובד זר שאינו עומד בתקן EB-1 הנ"ל הינו מורכב מאוד ודי יקר. המשמעות היא שעל המעסיק לפרסם את המשרה הפנויה במקומונים ובמרכזי עבודה, לראיין מועמדים שיכולים להיות כשירים מספיק, לתעד את כל הראיונות ולציין מדוע המועמדים אינם כשירים. לאחר מכן, על המעסיק להגיש בקשה לאישור עבודה כביכול למשרד העבודה, המאשרת כי המועמד היחיד הזכאי לתפקיד הוא עובד זר. רק לאחר שהמחלקה תאשר את הבקשה, המעסיק יכול להגיש עתירת מהגרים ל-USCIS.

מה הם התנאים המיטביים להגשת בקשה מוצלחת של ויזת E-1?

הצלחה היא מסע מתמשך…

התנאי הראשון והכי חשוב הוא היסטוריית סחר בין ארצות הברית למדינתו של המבקש. השגרירות תבחן הן את היקף המסחר והן את שוויו. לכן, להרבה מוצרים בשווי נמוך או למוצר אחד או שניים בשווי גבוה, הסיכוי לשכנע את מקבלי ההחלטה הוא מזערי. החוק אומר שחייב להיות סחר משמעותי בין שתי המדינות. סביר להניח שמומלץ לבצע מסחר שנתי של לפחות 300,000 $ ולפחות עשר עסקאות שנתיות, אך אין סכומים קבועים.

בנוסף, על המבקש להראות שלפחות 50% מכל הסחר הבינלאומי נעשה עם ארצות הברית. מכירות בתוך מדינת האם לא נחשבות להיקף המסחר. לדוגמה: אם היקף העסקים של המבקש הוא מיליון דולר לשנה והוא מוכר מוצרים רבים במדינת הולדתו בשווי של 300,000 דולר וגם מוכר בסכום של 400,000 דולר את המוצרים לארצות הברית ועוד 300,000 דולר למדינות שונות באירופה, אזי מכיוון שלמעלה מ-50% מהמסחר הבינלאומי שלו הוא עם ארה"ב, יש לו סיכוי גבוה לקבל את הוויזה.

משך הוויזות E-1 ו-E-2

משך הוויזות E-1 ו-E-2 שונה ממדינה למדינה, ולעיתים בתוך אותה מדינה. לדוגמה, אשרות E-1 לישראלים ניתנות לרוב לחמש שנים, בעוד אשרות E-2 מונפקות רק לשנתיים. שתי הוויזות מאפשרות לבן/בת הזוג של סוחר E-1 ומשקיע E-2 לעבוד בארצות הברית בכל מקום. עם זאת, בעל הוויזה חייב לעבוד אך ורק עבור העסק שלו.

מה נדרש עבור משקיע E-2?

עבור משקיע, יישום E-2 הוא בדרך כלל רחב יותר מה-E-1. שוב, המשקיע חייב להיות הבעלים של החברה האמריקאית. אם משקיע פותח חברה חדשה, עליו לעשות זאת לפני הגשת הבקשה. במידה והעסק עדיין לא קיים, רצוי למשקיע לנסוע לארצות הברית כדי להקים את החברה. שני סוגים עיקריים של פתיחת עסק בארצות הברית הם חברות בערבון מוגבל (LLCs) ותאגידים. משקיע צריך להתייעץ עם רואה חשבון ציבורי מוסמך (CPA) כדי לקבוע איזה עסק הוא הטוב ביותר עבורו. בדרך כלל, השיקולים המכריעים ביותר בין השניים הם שיקולי המס. המשקיע יכול לנסוע לארה"ב עם ויזת מבקר על מנת לפתוח עסק.

בין אם המשקיע פותח חברה חדשה או קונה בחברה קיימת, כדי להיות זכאי לויזה E-2, עליו להיות בעלים של לפחות 50% מהחברה. גם כן, אם הוא רוכש עסק קיים, עליו לכלול חוזה רכישה בהגשת בקשת E-2 לשגרירות. במידה והחברה הנוכחית היא תאגיד, אזי יש להראות שהמשקיע הוא רוכש של מניות החברה. אם החברה היא LLC, אז יש לאמץ הסכם תפעול חדש המציג את המשקיע כחבר ב-LLC, שוב לפחות עם 50% מניה.

בנוסף להקמת חברה, על המשקיע לפתוח חשבון בנק לעסקים בארצות הברית. בדרך כלל ניתן לעשות זאת על ידי קבלת מספר זיהוי מעסיק. גם כאן, רו"ח (CPA) יכול לעזור. לאחר פתיחת חשבון עסקי, על המשקיע להעביר כספים לחשבון על מנת להשקיע בעסק. הכסף חייב להגיע מהמשקיע עצמו. באופן אידיאלי, הם צריכים להגיע מחשבון האישי של המשקיע בחו"ל, אם כי העברת הכסף לחשבון עסקי מחשבון אישי בארצות הברית מקובלת גם היא. במהלך ראיון בשגרירות עולות בדרך כלל שאלות לגבי מקור הכספים של המשקיע. הם יכולים להגיע מחסכונות אישיים, עסק בבעלותו, מתנה ואפילו הלוואה בתנאים ש​​היא לא מובטחת על ידי חברה אמריקאית.

משקיע E-2 חייב גם להראות שחלק ניכר מהשקעתו מושקע בעסק לפני הגשת בקשה לוויזה E-2. במילים אחרות, משקיע לא יכול פשוט להחזיק כסף בחשבון עסקי בארה"ב ולחשוב שבקשתו תאושר. זה יכול להיות קשה עבור משקיע E-2 מכיוון שרוב המשקיעים, במיוחד עבור עסק שנפתח לאחרונה, לא רוצים לקחת את הסיכון בהוצאת כסף על עשיית עסקים לפני אישור הוויזה. כתוצאה מכך, שגרירויות ארה"ב מאפשרות למשקיעים להשקיע באמצעות מה שנקרא חשבונות נאמנות (escrow accounts). אלו חשבונות צד שלישי שיכולים להחזיק כסף מטעם משקיע שרוצה לקנות דברים לעסק שלו. כספי משקיעים אינם מועברים למוכר המוצר עד לאישור אשרת ה-E-2. לפיכך, המשקיע מגן על השקעתו במידה והוויזה לא תאושר. במקרה זה, סוכן הנאמנות מחזיר את הכסף למשקיע.

עוד הבדל בין הויזות E-1 ו- E-2

הבדל גדול נוסף בין E-1 ו- E-2 הוא כי אשרת E-1 אינה מחייבת העסקת עובדים אמריקאים. למעשה, כפי שתואר קודם לכן, המועמד E-1 אפילו לא צריך לפתוח עסק בארה"ב. במקום זאת, עליו להראות סחר נרחב עם לקוחות אמריקאים. מצד שני, בקשת אשרת E-2 חייבת להראות כי העסק מתכנן לשכור עובדים אמריקאים בשנתיים הראשונות של הפעילות. במידה והעסק כבר פועל, צריך לכלול העסקת עובדים אמריקאים בתוכנית עסקית.

מבקש אשרת E-2 חייב לספק תוכנית עסקית נרחבת כדי להראות כיצד הוא יהפוך לעסק בר קיימא. התוכנית חייבת לכלול תיאור של העסק, לקוחותיו הסבירים, מתחריו, כיצד הוא מתכנן לשווק את עצמו, כמה עובדים הוא ישכור ומה יהיו תפקידיהם, ולבסוף, תחזיות פיננסיות נרחבות לחמש השנים הקרובות.

בעוד שתהליך E-1 פשוט יותר מתהליך E-2, ה-E-2 הוא בדרך כלל אפשרות נגישה יותר לחידוש ויזה. לצורך תהליך חידוש ה-E-1, על בעל הויזה להראות כי ממשיך להתקיים סחר משמעותי בין מדינת הולדתו לארה"ב וכי לפחות 50% מהמסחר הבינלאומי שלו נותרו בין שתי המדינות. זה עלול להסתבך אם בעל אשרת E-1 יחליט לפתוח חברה בת בארה"ב של החברה הזרה שלו בארה"ב. אם רוב העסקאות מתבצעות כעת בין החברה האמריקאית שלו ללקוחות אמריקאים, אז עסקאות אלה כבר לא נחשבות לסחר בינלאומי. עם זאת, אם החברה הזרה מוכרת את מוצריה לחברה האמריקאית הקשורה, אשר מוכרת אותם ללקוחות אמריקאים, הרי שהעסקאות בין שתי החברות שלו יישארו בסחר בינלאומי.

שוב, הדוגמה הבאה יכולה לעזור להבהיר את המצב. חברה א' היא חברה זרה שקיבלה במקור אשרת E-1 לעובד/בעליה. חברה א' הקימה חברת בת בארה"ב (חברה ב'), כדי למכור את סחורתה בארה"ב. המכירות של חברה ב' ללקוחות בארה"ב אינן נחשבות לסחר בינלאומי מכיוון שחברה ב' מוכרת ללקוחות בארה"ב. סחר זה נחשב פנימי. עם זאת, אם חברה א' מוכרת את מוצריה לחברה ב', אשר לאחר מכן מוכרת אותם ללקוחות אמריקאים, העסקאות בין חברה א' לחברה ב' יישארו בגדר סחר בינלאומי. לפיכך, לא צריכה להיות בעיה בחידוש ויזת E-1.

עבור חידושי ויזה E-2, הבעיה לעיל אינה קיימת. מכיוון שוויזה E-2 מבוססת על הקמה והשקעה בחברה אמריקאית, כל עוד החברה האמריקאית נשארת בת קיימא ומעסיקה עובדים אמריקאים, סביר להניח שוויזה E-2 תחודש.

לסיכום

כפי שאתם יכולים לראות, הליך הגשת הבקשה לוויזה E-1 ו- E-2 הוא מאוד מסובך. אך, למשרד עורכי הדין כהן ברוש יש ניסיון רב בהגשת הבקשות משני הסוגים והובלתם להצלחה. אנא צרו איתנו קשר לקבלת מידע נוסף.