סירוב ויזה בשגרירות וסירוב כניסה בנמל גבול הם החלטות שונות, שמתקבלות בידי רשויות שונות ומחייבות בדיקה שונה. גם כאשר קיימת ויזה תקפה או אישור ESTA, ההחלטה אם להתיר כניסה מתקבלת בביקורת הגבולות.
הצעד הראשון הוא לזהות את הרשות שקיבלה את ההחלטה, את סעיף החוק שנמסר ואת המסמכים הקיימים. רק לאחר מכן ניתן לבחון הגשה מחדש, השלמת מסמכים, בקשת waiver או דרך פעולה אחרת.
סירוב ויזה או סירוב כניסה לארה״ב: מה ההבדל?
סירוב ויזה מתקבל בדרך כלל בקונסוליה או בשגרירות. הסיבות עשויות לכלול סעיף 214(b), דרישה למסמכים או בדיקה נוספת לפי 221(g), או עילת אי־קבילות לפי סעיף 212(a) לחוק ההגירה והאזרחות.
סירוב כניסה מתקבל בידי קצין CBP בנמל התעופה או במעבר הגבול. ויזה מאפשרת לבקש כניסה; היא אינה מבטיחה אותה. לכן חשוב להבחין בין דחיית בקשת ויזה לבין מניעת כניסה לאחר ההגעה לארצות הברית.
סירוב ויזה לפי סעיף 214(b)
סעיף 214(b) חל בעיקר על בקשות לוויזה לא־מהגרת. המבקש נדרש לשכנע את הקצין הקונסולרי שהוא זכאי לקטגוריה המבוקשת ושבכוונתו לעמוד בתנאיה. הסירוב מתייחס לבקשה המסוימת, ואין עליו הליך ערעור רגיל.
אפשר להגיש בקשה חדשה, אך יש למלא טופס חדש, לשלם שוב את האגרה ולהתייצב לראיון לפי דרישות הנציגות. אין בתקנות תקופת המתנה קבועה של שישה חודשים. הגשה חוזרת ללא מידע חדש או שינוי ממשי בנסיבות עלולה להסתיים באותה תוצאה. להרחבה ראו הסיבות לדחיית בקשת ויזה לארה״ב.
שהייה בלתי חוקית ואיסורי כניסה
נוכחות בלתי חוקית עשויה ליצור איסור כניסה לאחר היציאה מארצות הברית: בדרך כלל שלוש שנים לאחר יותר מ־180 ימים ופחות משנה, ועשר שנים לאחר שנה או יותר. החישוב והחריגים תלויים בהיסטוריית השהייה ובנסיבות הפרטניות.
אין להסיק רק מתאריך פקיעת הוויזה כמה ימי נוכחות בלתי חוקית נצברו. יש לבדוק, בין היתר, את רישומי הכניסה והיציאה, טופס I-94, הליכים שהוגשו בזמן, גיל המבקש והחלטות קודמות.
עילות אי־קבילות נוספות לפי INA 212(a)
סעיף 212(a) כולל עילות שונות, ובהן עבירות פליליות מסוימות, מרמה או מצג שווא, הפרות הגירה, גירוש קודם, נוכחות בלתי חוקית, עילות רפואיות ועילות ביטחוניות. לא כל רישום פלילי יוצר אי־קבילות, ולא לכל עילה קיים waiver.
המונח המדויק במסמך הסירוב חשוב. סעיף החוק קובע אילו עובדות יש לברר, האם ניתן לתקן חסר ראייתי, והאם קיימת בקשת waiver מתאימה.
סירוב כניסה בנמל התעופה או בגבול
קצין CBP בודק אם הנוסע קביל ואם מטרת הנסיעה תואמת לוויזה או ל-ESTA. במקרה של ספק הוא רשאי להפנות לבדיקה משנית, לבטל ויזה, לאפשר משיכת בקשת כניסה או לפתוח בהליך הרחקה מזורז, בהתאם לנסיבות.
לאחר סירוב בגבול יש לשמור כל מסמך שנמסר, לרבות טפסים, מספרי תיק ורישומי טיסה. אין למסור בבקשה הבאה גרסה שאינה תואמת את ההצהרות הקודמות.
מתי ניתן לבקש waiver?
Waiver הוא ויתור על עילת אי־קבילות מסוימת; הוא אינו ערעור כללי על החלטת הסירוב. הזכאות, הראיות והרשות המחליטה משתנות לפי סוג הוויזה, עילת הסירוב והמסלול המבוקש.
אישור waiver חל על העילה וההליך שלשמם ניתן ואינו מבטיח הנפקת ויזה או כניסה בפועל. כאשר קיימות כמה עילות, יש לבדוק כל אחת מהן בנפרד.
טפסים עיקריים: I-601, I-601A ו-I-192
- I-601 — בקשה ל-waiver של עילות אי־קבילות מסוימות, כאשר החוק מאפשר זאת.
- I-601A — waiver זמני ומוגבל לעילת נוכחות בלתי חוקית במסלולים מסוימים של ויזת הגירה; הוא אינו מכסה עילות אחרות.
- I-192 — בקשה לאישור מוקדם להיכנס כלא־מהגר במקרים מתאימים.
בחירת הטופס אינה נעשית לפי הכותרת בלבד. יש להתאים בין סעיף הסירוב, סוג הבקשה, מקום ההגשה והסעד הקיים בחוק.
מה עושים לאחר סירוב?
- לאסוף את מכתב הסירוב וכל מסמך מהשגרירות, CBP, USCIS או בית המשפט להגירה.
- לזהות את סעיף החוק ואת ההחלטה המדויקת: 214(b), 221(g), 212(a) או החלטת גבול.
- לבדוק אם מדובר בחסר מסמכים, צורך בהגשה חדשה, עילת אי־קבילות או איסור כניסה.
- להימנע מהגשה חוזרת אוטומטית לפני שנבדקו הסתירות והראיות.
- לבנות אסטרטגיה המתאימה למסלול: השלמת מסמכים, בקשה חדשה, waiver או טיפול ברישום הקודם.
משרד כהן ברוש בוחן תיקי סירוב ויזה וסירוב כניסה לארה״ב לפי המסמכים וסעיפי החוק הרלוונטיים. אין אפשרות להבטיח תוצאה, אך בדיקה מוקדמת יכולה למנוע הגשה שאינה מתאימה למקרה.
