איחוד משפחות קנדה

קבלת מעמד בקנדה על בסיס קרבה משפחתית

– קצת היסטוריה

– מדיניות ההגירה לקנדה כיום

– מי יכול להיות זכאי ?

– הליך איחוד המשפחות

– טפסים וניירת

– כניסה לקנדה

– המרכזים לטיפול בתיקים

– לסיכום

קצת היסטוריה

האיחוד של נובה סקוטיה, ניו ברונסוויק ומחוז קנדה, היווה הקונפדרציה שעמדה בבסיס הקמת המושבה של קנדה. הדבר התרחש בשנת 1867. בשלב האיחוד כאמור, התגוררה במושבה של קנדה אוכלוסייה של כ-3.4 מיליון איש. נכון לשנת 2017 אוכלוסיית קנדה הגיעה ל- 36.5 מיליון. למעלה מ- 6 מיליון מהגרים חדשים הגיעו מאז שנת 1990. חשוב לציין, כי עד שנת 1962, דיני ההגירה הקנדיים היו מפלים יחסית בנוגע למועמדים שלא הגיעו מאירופה או מארה"ב. 

בערך בתקופה זו, המחוקק הקנדי החל להבין את הערך הכלכלי של ההגירה ובשנת 1967 מערכת ההגירה הקנדית עברה לכיוון שיטת הנקודות. מעניין לראות, כי השיטה החדשה התעלמה מהלאום או מהגזע של המהגרים החדשים והפכה להיות הרבה יותר שוויונית. 

מערכת הנקודות החדשה הזו, מתמקדת בגיל, בניסיון, בשפה ובחינוך של המועמד. רשויות ההגירה הקנדיות החלו להתעניין יותר בתרומה הגדולה שיש בידי המהגרים להעניק לחברה הקנדית – במובן כוח העבודה, בראש ובראשונה.

חוק ההגירה שהוצע עוד בשנת 1976, אך נכנס לתוקף רק בשנת 1978, קידם באופן משמעותי את השינויים האלו. החוק החדש עודד הגירה, ובמסגרתו באו לידי ביטוי יעדים ספציפיים של המחוקק הקנדי באשר להגירה בכלל, ולהגירה המשפחתית בפרט. דבר החקיקה האמור עודד רב גוניות וכלל בתוכו לראשונה התייחסות לנושא הפליטים.

מדיניות ההגירה לקנדה כיום

שינוי משמעותי במדיניות ההגירה לקנדה התחולל בעקבות פיגוע הטרור בארה"ב ב -11 בספטמבר 2001. כתוצאה מאירוע הטרור האמור, רשות ההגירה הקנדית עדכנה את כללי ההגירה שלה.

כך, בשנת 2002 נכנס לתוקף חוק הגנת ההגירה והפליטים (IRPA). המחוקק הרחיב בהרבה את הסמכויות של רשויות ההגירה בחוק ה- IRPA החדש, ובין השאר העניק להן סמכויות נרחבות בעניין מעצרים וגירושים. כל זאת, כמובן למטרות ביטחוניות למיניהן.

כמו כן, החוק האמור הרחיב גם את הקטגוריה של ההגירה המשפחתית, כך שהיא כוללת בתוכה גם את הידועים בציבור.

יש לשים לב לכך, שמאז שנות השמונים, קנדה השקיעה מאמצים ניכרים על מנת להגדיל באופן משמעותי את כמות המהגרים המגיעים אל חופיה בכל שנה ושנה.

כך, בהתאם למחקר מפורסם שדווח לפרלמנט הקנדי בשנת 1985, על מנת לשמור על האוכלוסייה שלה – מתוך התחשבות בשיעורי המוות והלידה, קנדה תצטרך להמשיך לקדם בכוח את תוכניות ההגירה שלה. יותר מהגרים לקנדה – משמע הדבר, יותר אנשים עובדים עם יותר הכנסה חייבת במס.

ברור, כי קנדה מעוניינת במהגרים אלה נוכח התרומה הפוטנציאלית שהם עשויים להביא עמם, ו"תהליך הסינון" בודק את הקריטריונים של השליטה בשפות הרלוונטיות, הגיל, הניסיון והחינוך של המהגרים. בהקשר זה, נתון סטטיסטי מאוד מעניין הוא שרמת ההשכלה של מהגרים מבחינה יחסית היא בדרך כלל היא מאוד גבוהה.

על פי המפקד של מרכז הקנדי לסטטיסטיקה משנת 2016, כ-93% מכל המהגרים ידעו את השפה האנגלית או את השפה הצרפתית. כמו כן, כמעט חצי מכל המהגרים בקטגוריות גיל – בין גיל 25 לבין גיל 64, הינם בעלי תואר ראשון ומעלה, וכל זאת – לעומת פחות מ-25% של המחזיקים בתואר אקדמי מתוך האוכלוסייה ילידת קנדה באותן קטגוריות גיל כמובן.

בהתאם לנתונים הסטטיסטיים משנת 2016, גם לילדיהם של המהגרים בדרך כלל יש הישגים גבוהים יותר בתחום ההשכלה והחינוך בהשוואה לאזרחים ילידי קנדה באותם הגילאים. כך, בקרב הילדים של המהגרים, שיעור מקבלי תואר מאחת האוניברסיטאות עומד על 41%, ואילו שיעור מקבלי תואר בקרב ילדים של שני הורים אזרחים קנדיים, הינו באזור של 24% בלבד. לפרטים אנא ראו כאן.

חשוב לציין את העובדה שגם בנוגע לשיעורי אחוזי ההצבעה, למהגרים נתונים דומים לנתוניהם של ילידי קנדה, על כל המשתמע מכך.

מידע זה מחזק את המסקנה כי המהגרים מהווים קבוצת אנשים מאוד מועילה ומעורבת ואשר מיטיבה עם החברה הקנדית כולה.

אין אפוא פלא בכך שהמחוקק הקנדי נקט בגישה המכירה בתועלת המהגרים והתומכת בהם, וחקיקת ה-IRPA מהווה ראיה חותכת לכך.

בהתאם לנתונים הסטטיסטיים של מפקד קנדה משנת 2016, אחד מכל חמישה אנשים בקנדה הם מהגרים. כך למשל, בשנת 2017, כ- 82,470 מועמדים קיבלו מעמד של תושבות קבע בקנדה רק בקטגוריה של קרבה משפחתית.

כפי שניתן לראות בטבלה שלהלן, מספר המהגרים שמקבלים מעמד בקנדה, לרבות בקטגוריה של קרבה משפחתית, עולה באופן קבוע:

"קטגוריה של קרבה משפחתית (2015-2017, מועמדים עיקריים ובני משפחה מיידיים)"

רוב המומחים בתחום ההגירה חושבים כי המגמה הזו תימשך עוד הרבה מאוד זמן, ומספר המהגרים צפוי לגדול משנה לשנה.

החל משנת 2019 הגורמים המוסמכים הקנדיים הקימו את תכנית ההגירה אשר מאפשרת הגשת מספר רב יותר של בקשות עבור הורים וסבים במסגרת הליך של איחוד משפחות. בהתאם לתכנית הזו, רשויות ההגירה יקבלו עד 20,000 בקשות חדשות עבור הורים וסבים.

מדי שנה, השר הממונה על ענייני ההגירה, הפליטים והאזרחות, מפרסם דוח המציג תחזיות בנוגע למספר המהגרים המקבלים מעמד של תושבות קבע. כמו כן, הדוח מתייחס גם כן להיבטים שונים הטעונים שיפור. במאמר מוסגר, יש לציין כי הדוח האמור תואם באופן מלא את חוק ה- IRPA, והוא זמין באתר הזה (Canada.ca). התכנית של ההורים והסבים מהווה תוספת חדשה לדוח העדכני נכון ליום כתיבת שורות אלו.

מי יכול להיות זכאי ?

חוק ההגירה הקנדי – ככל והדבר קשור להגירה המשפחתית, קובע מספר קריטריונים ספציפיים לעניין הזכאות. החוק מגדיר פרמטרים מסוימים בנוגע למי יכול להיחשב לקרוב משפחה זכאי. יצוין כבר עתה, כי לרוב מדובר כמובן בקרובי משפחה מיידיים.

יחד עם זאת, במקרים מסוימים, הפרמטרים האלו ניתנים להרחבה, ואז יכול להיות שגם קרובי משפחה רחוקים יוכרו כזכאים לצורך קבלת מעמד חוקי בקנדה.

אבל זאת יותר בגדר חריג. ככלל, כפי שכבר אמרנו, כאשר בוחנים את הזכאות לקבלת מעמד חוקי בקנדה על בסיס קשר משפחתי, הרי עדיפות מוחלטת מקבלים בני הזוג (ובהקשר זה, גם ידועים בציבור) והילדים (התלויים) של האזרח הקנדי.

הטבלה דלהלן מראה את הנתונים של שנת 2017 במסגרת ההליכים של איחוד המשפחות:

זה הכרחי שכל אחד מהמבקשים בקטגוריה של ההגירה המשפחתית, לרבות קרובי המשפחה המועדפים, יעמוד בקריטריונים הספציפיים של חוק ה- IRPA.

בכל הקשור לבני זוג נשואים, הרי חובה שהנישואים שלהם יהיו תקפים הן במדינה בה הם נערכו והן בקנדה. כמו כן, על שני בני הזוג להיות מעל גיל 18 בעת הגשת הבקשה לאיחוד המשפחות.

לא למותר לציין, כי אם מדובר בנישואים בהם בני הזוג מופרדים בעת הגשת הבקשה או שאחד מבני הזוג נמצא כבר במערכת יחסים עם אדם אחר, אזי כמובן במקרים כגון אלו הזכאות לקבלת מעמד חוקי נשללת.

כאן המקום להבהיר שחוק ה- IRPA גם אינו מכיר בנישואין מרחוק שלא נערכו בנוכחותם של שני בני הזוג.

כפי שכבר אמרנו לעיל, משנת 2002 חוק ההגירה הקנדי החל להכיר גם במוסד של ידועים בציבור (זאת, להבדיל מהמערכת ההגירה האמריקאית שעד היום לא מכירה במוסד של הידועים בציבור לצורך קבלת מעמד חוקי בארה"ב). הוראות החוק בעניין הקטגוריה הזו, אינן חלות על בני זוג מאורסים בכל הקשור להליך של ויזת האירוסין, אשר הינו הליך נפרד השייך לקטגוריה אחרת.

זאת מפני שחוק ההגירה הקנדי אינו מכיר עוד בהבטחה להתחתן כגורם שעשוי להצדיק את השתייכותם של בני הזוג המאורסים לקטגוריה של ההגירה המשפחתית.

על מנת לעמוד בקריטריונים של הידועים בציבור (common-law partnership), בני הזוג צריכים להמציא ראיות לכך שהם נמצאים במערכת יחסים זוגית ומתגוררים ביחד תחת קורת גג אחת במשך שנה לפחות.

כמובן, שלכל כלל יש חריג, וכן ייתכנו מקרים בהם בני הזוג אינם מתגוררים יחד ברגע נתון וזאת מסיבות שונות ומגוונות, שלרוב אינם בשליטתם. כך, במקרים כאלו, כדי שבני הזוג יוכרו בתור ידועים בציבור, עדיין יהיה צורך להראות שהם התגוררו יחד בעבר תחת קורת גג אחת למשך שנה רציפה אחת לפחות. כמו כן, יהיה עליהם להוכיח כוונה להמשיך במערכת היחסים הזוגית כשיתאפשר להם להתאחד מחדש. במצבים כאלו, בני הזוג עדיין עשויים להיחשב לידועים בציבור במסגרת חוק ה- IRPA לצורך קבלת מעמד חוקי בקנדה.

יש לשים לב לכך שרשויות ההגירה הקנדיות מכירות במספר סוגים של "ידועים בציבור", כך שבחלק מהמקרים לא יהיה צורך להוכיח מגורים משותפים, אלא רק שבני הזוג נמצאים במערכת יחסים זוגית במשך שנה אחת רציפה לפחות (conjugal partnership). נטל הראיה להוכחת מערכת יחסים שעומדת בתקני חוק ה- IRPA, הוא על בן הזוג הזר, כמובן.

בעת הגשת הבקשה עבור ילד להורה קנדי, אזי לילד צריך להיות קשר ביולוגי להורה. נכון שגם ילדים מאומצים רשאים להגיש בקשה בתור ילדים להורה קנדי, אבל הדבר מתאפשר אך ורק לילדים לא נשואים (וגם שלא נמצאים במערכת יחסים זוגית כלשהי בתור "ידועים בציבור") ורק עד גיל 22 (נכון ליום הגשת הבקשה).

בנוגע לילדים מאומצים מעל גיל 22, יהיו מקרים בהם גם הם יהיו רשאים להגיש בקשה לקבלת מעמד מכוח היותם ילדים להורים קנדיים. זאת, בתנאי שהם היו תלויים כלכלית בהוריהם המאמצים עוד בטרם מלאו להם 22 שנים, והם עדיין נותרו תלויים בהורים שלהם בגלל מצבם הגופני או הנפשי.

כידוע, כל התהליך של קבלת מעמד חוקי, מרגע הגשת הבקשה הראשונית ועד הסוף, יכול להימשך לעיתים קרובות חודשים ארוכים, ואולי אף שנים.

מכיוון שכך, הגיל הקובע של כל ילד שמבקש מעמד חוקי, הינו הגיל שלו נכון ליום הגשת הבקשה הראשונית המלאה (בצירוף אישור על ביצוע תשלום של כל האגרות הנדרשות).

הדבר נדרש על מנת להבטיח שאורך התהליך לא יפסול את אותם הילדים מאוחר יותר עקב העובדה שלא עומדים בדרישת הגיל. מאידך, כל ילד שהינו כבר נשוי בעת קבלת האישור בבקשתו לקבלת מעמד, לא יהיה יותר זכאי לקבלת מעמד חוקי בקנדה. כך, אנחנו עדים לרצון המחוקק להקל בהקשר זה רק על "גורמים" שאינם ממש בשליטת מבקש המעמד.

יש להוסיף שבמערכת ההגירה הקנדית קיימת הוראת חוק המוציאה ילדים יתומים מכלל ההגדרה של "ילד תלוי", ובכך שוללת מהם את הזכאות לקבלת מעמד חוקי בקנדה בתור ילדים להורה קנדי. מצד שני, ילדים יתומים מתחת לגיל 18 שאינם נשואים, זכאים להגיש בקשה לקבלת מעמד בתור אח, אחיין או נכד של אזרח קנדי.

מה באשר לאלו שאין להם קרובי משפחה בקנדה (כולל בן זוג או ידועים בציבור)? עבורם חוקק הכלל של "הקנדי הבודד". הכלל האמור מאפשר להגיש בקשה עבור קרוב משפחה או קרוב משפחה מאומץ בכל גיל. כלל זה חל רק אם לספונסר הקנדי אין קרובי משפחה אחרים בקטגוריה של ההגירה המשפחתית בקנדה ומחוצה לה.

הליך איחוד המשפחות 

הליך איחוד המשפחות יכול להיות ארוך ומסובך. רשויות ההגירה שואפות לסיים את הטיפול בבקשות בהן מעורבים ילדים תלויים, תוך 6 חודשים, אך לעתים רחוקות זה המקרה.

על פי הערכה משוערת, הטיפול בבקשות עבור ילדים תלויים, הורים ובני זוג, עשויים להימשך בין 12 ל-24 חודשים (זאת בהתאם למידע הרשמית המצוי באתר Canada.ca).

כמובן, שגורמים מסוימים עלולים לעכב את התהליך. כך למשל, בקשות שהוגשו בחסר, אי מילוי מדויק של טפסים, אי צירוף כל המסמכים הרלוונטיים, אי תשלום כל האגרות הנדרשות, התמהמהות בהשלמת פרטים ומסמכים, הימנעות של המבקש מלבצע את כל ההוראות וכיו"ב. כל הדברים האלו מהווים דוגמאות לגורמים שקשורים למבקש עצמו. מצד שני, קיימים גם גורמים שעלולים לעכב את ההליך, אך הם קשורים יותר לאופן התנהלות מערכת ההגירה, כגון כמה זמן לוקח למערכת ההגירה לאמת את המידע אודות המבקש המעמד, כמה זמן לוקח לעבור בדיקות בריאותיות או בדיקות פליליות וכן גורמים נוספים אחרים.

רשויות ההגירה הרלוונטיות יאפשרו בדרך כלל תקופה של כ- 90 יום לצורך תיקון המידע או ולצורך השלמת כל התיעוד החסר. הדבר כולל גם המצאת הוכחות מספקות לקיום מערכת יחסים ולטיב הקשר הזוגי.

ככל וקיימות טענות לקשר ביולוגי, הרי נטל הראיה מוטל על מבקש המעמד. כך למשל, בהיעדר הוכחות אחרות, ניתן יהיה להגיש תוצאות בדיקת ה- DNA בתור ראיה קבילה.

מאוד חשוב להפנים שאי עמידה בדרישות רשויות ההגירה שלאחר "תקופת חסד" זו, עלולה לגרום לדחיית הבקשה לקבלת המעמד (וזה דבר מאוד לא רצוי).

יש לציין במאמר מוסגר, כי לרוב כל מבקשי המעמד החוקי בקנדה, באחד מהשלבים בהליך יידרשו להמציא את הנתונים הביומטריים שלהם. כך, כל המבקשים במסגרת ההגירה המשפחתית בגילאי 14-79, יצטרכו לדאוג להמציא טביעות אצבע ותמונות.

ברגע שמבקשי המעמד יגיעו לקנדה, קציני ההגירה יבדקו בקפדנות שהם עומדים בכל הדרישות, וזכותם גם לסרב כניסה לכל מבקש, אלא אם מתקיימות הוראות סעיף A25 לחוק ה- IRPA.

הוראות הסעיף האמור מחייבות את קציני ההגירה לקחת בחשבון קיום גורמים הומניטאריים בנסיבות מסוימות.

כפי שכבר אמרנו לעיל, דוגמה אפשרית לסירוב כניסה לקנדה עשויה לשמש מקרה בו ילד תלוי הינו נשוי בעת הגעתו לקנדה, למרות שבעת הגשת הבקשה הראשונית הוא לא היה נשוי.

בהתאם להנחיות חוק ה- IRPA, אדם נשוי לא יכול לקבל ויזה לקנדה בתור ילד תלוי.

לאחר קבלת הויזה בארץ המוצא של מבקש המעמד הזר העיקרי, עליו יהיה להגיע לקנדה או יחד עם הספונסר שלו (מי שהגיש את הבקשה עבורו), או אחרי שהספונסר כבר נכנס לקנדה, ובכל מקרה לפני תאריך התפוגה של הויזה.

המבקשים שיגיעו לקנדה לפני הספונסרים שלהם או לאחר תאריך התפוגה של הויזה, הרי האשרה שלהם תבוטל.

כל בני המשפחה של מבקש המעמד העיקרי יידרשו להיבדק, אלא אם כן הוחלט אחרת לגביהם על ידי קציני ההגירה המוסמכים.

נוכח העובדה כי הבקשות האלו במסגרת ההגירה המשפחתית, עשויים להימשך בדרך כלל יותר משנה ולעיתים אף שנים רבות, קיימת לרשויות ההגירה סמכות לבצע בדיקות חוזרות. כל זאת על מנת להבטיח שנסיבות התיק הספציפי לא השתנו ושלא מתקיימים בעת הבדיקה גורמים ששוללים את הזכאות של מבקש המעמד בקטגוריה של קרבה המשפחתית.

במקרים בהם בקשה מסוימת כן נדחית, אזי, רשויות ההגירה הקנדיות יוציאו מכתב סירוב רשמי ובו יפורטו כל הסיבות שהביאו לדחיית הבקשה.

התרשים הבא (שנלקח ישירות מחוק ה- IRPA) מסכם באופן סכמטי את הליכי איחוד המשפחות:

טפסים וניירת

ההליך של איחוד המשפחות מתחיל עם הגשת הטפסים הרלוונטיים ותשלום האגרות הנדרשות לרשויות ההגירה הקנדיות.

ככלל, ניתן למצוא את רוב הטפסים הנדרשים באתר הרשמי של Canada.ca. כפי שכבר נאמר לעיל, אם בהליך יש ילדים, אזי הגיל שלהם יוקפא" יחד עם קבלת הטפסים והאגרות על ידי רשויות ההגירה הקנדיות.

כל המבקשים העיקריים נדרשים למלא את הטופס IMM0008GEN (בקשה להגירה). כמו כן, בני זוג, ידועים בציבור וילדים תלויים מעל גיל 18 שהם חלק מהליך של איחוד משפחות, יצטרכו למלא גם בנוסף את הטופס IMM 5406E (המכונה גם טופס הצהרת רקע ומידע משפחתי נוסף).

יש לציין, כי גם במקרה בו ילד תלוי מתחת לגיל 18 אינו נוסע לקנדה יחד עם המבקש העיקרי, אז ייתכן שהוא יידרש גם להגיש את טופס הצהרת רקע ומידע משפחתי נוסף. כמו כן, יהיה צורך להגיש גם את הטופס IMM 1344AE (טופס החסות).

הליך הגשת הבקשה לקבלת מעמד חוקי על בסיס קרבה משפחתית מסתיים יחד עם קבלת הטפסים IMM 1344AE ו- IMM0008GEN על ידי רשויות ההגירה הקנדיות ועם תשלום כל האגרות הנדרשות.

באם הטופס IMM0008GEN לא מוגש בסוף, הרי שהספונסר רשאי לבטל את הבקשה ולבקש החזר של האגרות.

בהתחשב בהיקף של תיקים שמוגשים מדי שנה, רשויות ההגירה הקנדיות שואפות להשלים את הטיפול בבקשות תוך שישה חודשים כאמור לעיל, אך הדבר כמעט ולא קורה.

בנוסף כפי שכבר פירטנו, קיימים גם מספר אמצעי אבטחה ומדיניות בנוגע לבדיקת התיקים, שעשויים להאריך את הזמן הזה. כל בעיה פוטנציאלית שעלולה להתעורר בעקבות הבדיקות הביטחוניות, יכולות לגרום בתורן לעיכובים נוספים ממושכים.

כך למשל, סוגיות כמו גירוש קודם מקנדה, רישום פלילי חמור, מצג שווא בנוגע למצב המשפחתי, נישואים שאינם נחשבים כחוקיים בקנדה או במדינת המוצא של מבקש המעמד וכיו"ב, עלולות לעכב בהרבה את התהליך. מה גם שבמקרים כגון אלו, ככל הנראה יהיה צורך להמציא מסמכים משלימים וראיות נוספות.

יש לקחת בחשבון גם את האפשרות שיהיה צורך לעבור גם בדיקות רפואיות בכדי להבטיח שמבקשי המעמד החוקי בקנדה לא מהווים סכנה רפואית לבריאות הציבור. לא למותר לציין, כי רשויות ההגירה יכולות לדחות תיקים בקלות רק מטעמים רפואיים, ואין צורך בעוד סיבות לשם כך.

בכל הקשור לבקשות עבור בני זוג, ידועים בציבור וילדים תלויים מאומצים, ייתכן שיידרשו גם כן ראיות נוספות כדי להוכיח את לגיטימיות של הקשר הזוגי. אין צורך להדגיש את העובדה שבמקרה בו קציני ההגירה החוקרים משתכנעים שמדובר בקשר פיקטיבי שנועד אך ורק לצורך קבלת מעמד חוקי בקנדה, הבקשה תידחה לאלתר. במקרה של חשש לקשר זוגי פיקטיבי, קציני ההגירה יחקרו את העניין לעומק וסביר להניח שידרשו ממבקשי המעמד להוכיח את כנות הקשר בהתאם להנחיות חוק ה- IRPA.

באם בקשה נדחית שלא כדין מטעמים אלה, ניתן יהיה להגיש ערעור לאגף הערעור בענייני ההגירה (IAD).

במקרים של אימוץ, רשויות המוסמכות ישקלו את טובת הילד שמהווה שיקול כבד משקל במערכת ההגירה הקנדית. בכל המקרים של אימוץ, יש צורך להוכיח שמדובר בקשר הורה-ילד אמיתי לחלוטין. כל אינדיקציה לכך שהאימוץ נערך אך ורק לצורך קבלת מעמד חוקי בקנדה, עשויה לגרום לבדיקות נוספות וגם לצורך בהמצאת ראיות משלימות. במקרים כאלו, קציני ההגירה יבדקו בין שאר הדברים, אם האימוץ ניתק כראוי את כל הקשרים המשפטיים בין הילד המאומץ ולבין ההורים שלו הביולוגיים. כמו כן, קציני ההגירה יבחנו את האותנטיות של מערכת היחסים בין ההורה המאמץ לילד המאומץ וגם אם האימוץ הוא חוקי במדינה בה הוא נערך.

ברי, כי על מבקשי המעמד לעמוד בכל הקריטריונים או אחרת יצטרכו להתמודד עם בקשה שנדחתה.

לבסוף, רשויות ההגירה יבדקו אם הספונסר עומד בכל הקריטריונים הנקובים בחוק כדי להבטיח את יכולתו הפיננסית. כידוע, הספונסר חותם על התחייבות לדאוג מבחינה כלכלית למבקש המעמד ורשויות ההגירה מעוניינות לוודא שאכן יש לו יכולת כזו.

ההתחייבות של הספונסר היא הבטחה חוקית לממשלת קנדה לתמוך בכל מבקשי המעמד במקרה והם יפלו לנטל לחברה. הספונסר ממשיך להיות אחראי כלכלית לכל מבקשי המעמד גם אם הקשר ביניהם כבר לא מתקיים.

בהקשר זה יש לציין, כי בחלק מהמקרים רשויות ההגירה הקנדיות יבדקו את הספונסר בפועל אם הוא באמת עומד בקריטריונים הפיננסיים הקבועים בחוק לשם כך. מצד שני, כן יהיו מקרים בהם הספונסר לא יצטרך לעבור את המבחן הכלכלי בפועל, אך עדיין הוא ייחשב בעיני רשויות ההגירה לאחראי על המצב הפיננסי של מבקש המעמד. כך למשל במקרים מסוימים של בני זוג, ידועים בציבור וילדים תלויים, הספונסר לא יצטרך ממש להוכיח שיש לו את כל האמצעים הכלכליים כדי לתמוך במבקש המעמד, אלא רק לשאת באחראיות הכלכלית מבחינה משפטית ומעשית.

יודגש כי הליך של גירושין או פרידה אינם מבטלים את האחריות של הספונסר והוא ימשיך לשאת באחראיות עד לתום התקופה הנקובה בחוק בהתאם לקטגוריה הרלוונטית, כפי שהדבר יפורט להלן.

כך, בבקשות לאיחוד משפחה עבור בן זוג או ידוע בציבור, ההתחייבות היא בתוקף לשלוש שנים מהיום בו מבקש המעמד הופך להיות תושב קבע בקנדה. גם במקרים בהם מעורבים ילדים תלויים מעל גיל 22 (נכון ליום הגשת הבקשה הראשונית), ההתחייבות היא לשלוש שנים.

בכל שאר המקרים בהם מעורבים ילדים תלויים, תקופת תוקף ההתחייבות הינה לעשר שנים מיום שהמבקש מקבל מעמד של תושבות קבע או לחילופין, עד שהילד מגיע לגיל 25, המוקדם מביניהם.

הטבלה שלהלן מפרטת את תקופות התוקף של ההתחייבויות בכל הפרובינציות בקנדה למעט קוויבק:

כעקרון, ההתחייבות הפיננסית של הספונסר טומנת בחובה הספקת כל צרכי המחיה הבסיסיים של מבקש המעמד (לרבות מזון ומגורים). בהרבה מהתיקים שמתנהלים במסגרת ההגירה המשפחתית, רשויות ההגירה הקנדיות יבדקו היטב דווקא יכולת זו של הספונסר לספק את הצרכים האלו, והדבר מהווה גורם חשוב בקבלת ההחלטה הסופית בעניין תיק ההגירה הספציפי.

כניסה לקנדה

לרוב, מבקשי המעמד יגיעו לקנדה במטוס, ולכן הכניסה שלהם לקנדה תהיה דרך נמל תעופה. מבקש המעמד יקבל בדרך כלל את המסמך המעיד על זכאותו לקבלת מעמד של תושבות קבע (CoPR) מיד לאחר קבלת האישור העקרוני בבקשתו הראשונה לאיחוד משפחות.

מבקש המעמד יצטרך להציג את המסמך האמור בפני קצין ההגירה בכניסתו לקנדה. הקצין יבדוק את המסמך, יאשר את התאריכים, יזהה את מבקש המעמד ויכול גם כן לראיין אותו מחדש על מנת להבטיח ששום דבר לא השתנה והוא עדיין עומד בדרישות החוק כפי שהדבר פורט במאמר זה לעיל.

ככל וקצין ההגירה ישתכנע שהכל בסדר, הוא יחתום לאחר מכן את המסמך, וימסור עותק של המסמך גם למבקש המעמד. עצם החתמת המסמך מפעילה את הסטטוס של התושבות קבע של מבקש המעמד. חשוב מאוד שמבקש המעמד ישמור על המסמך הזה, מכיוון שהוא מהווה הוכחה רשמית למעמדו החוקי בקנדה וזאת עד להגעתו של כרטיס תושבות הקבע הפיזי שיישלח אל מבקש המעמד בדואר.

בשלב זה מבקש המעמד יהיה רשאי להגיש בקשה לקבלת מספר ביטוח לאומי קנדי (SIN). מספר הביטוח הלאומי הינו הכרחי לצורך השגת תעסוקה, דיווח לרשויות המס הקנדיות, פתיחת חשבונות בנק ולעוד פעולות אחרות. לצורך הנפקת מספר הביטוח הלאומי, מבקש המעמד יצטרך להמציא הן את כרטיס תושב הקבע שלו והן את העותק החתום של המסמך CoPR.

המרכזים לטיפול בתיקים

הטיפול בכל הבקשות לאיחוד משפחות מתבצע במרכזים לטיפול בתיקים (CPC) בקנדה. כתלות במקום מגוריו של מבקש המעמד או באזרחותו, גורמים ממשלתיים שונים יהיה מעורבים בטיפול בתיק ההגירה הספציפי.

ככלל כל הבקשות במסגרת ההגירה המשפחתית לקנדה, יועברו לטיפול למרכז ההגירה שנמצא במיסיסאוגה (Mississauga). מרכזי הטיפול בתיקים לא יתחילו לעבוד על התיקים לפני שיוודאו שכל המסמכים דרושים הוגשו ושכל האגרות הרלוונטיות שולמו.

אי הגשת מסמך דרוש בזמן עלול לגרום לעיכובים רציניים בטיפול בתיק ואף לדחייה. ככל וקיימות בעיות מסוימות בתיק (חומר חסר או צורך במידע נוסף), פקידי רשות ההגירה מוסמכים להעביר את התיק למרכזים אחרים בתוך קנדה או לפנות למשרד ויזה רלוונטי לצורך קבלת פרטים נוספים.

למרכזי הטיפול בבקשות יש סמכות רחבה לצורך קבלת כל המידע המבוקש על ידיהם, והם רשאים אף להקפיא את הטיפול בתיק לכל תקופה שנראית להם לנכון בנסיבות העניין. כל מרכז לטיפול בבקשות שאליו הועבר תיק מהמרכז במיסיסאוגה, יצטרך ליידע את המרכז במיסיסאוגה בדבר כל התקדמות או שינוי בתיק.

בהקשר זה יש לציין, כי לא קיים שום פרוטוקול או הנחיות ברורות בנוגע לאופן בו חייבת להתנהל התקשורת הזו בין מרכזי הטיפול בבקשות ומרכזי הויזה. הדבר בעייתי, שכן, בין מרכזי ההגירה מועבר מידע חיוני והתקשורת הזו עשויה להוות גורם מכריע בבקשות לקבלת מעמד חוקי בקנדה. כך, היעדר ההוראות המסדירות את התקשורת הזו, מהווה אולי הסיבה העיקרית לצורך בקבלת יועץ משפטי מעמיק ממומחים בתחום ההגירה לקנדה (עו"ד או RCIC). מומחה בתחום ידאג לכך שכל המידע החיוני לגורל התיק יגיע אליו והוא ידע איך לנהל את התיק על בסיס אותו המידע על הצד הטוב ביותר עבור הלקוח שלו.

במקרים בהם מבקש המעמד נמצא מחוץ לגבולות קנדה, רשויות ההגירה יבדקו בקפדנות את טיב מערכת היחסים (כנות הקשר הזוגי). כמו כן, רשויות ההגירה הקנדיות יבצעו בדיקת קיום רישום פלילי בעבר, וכן בדיקת קיום בעיות בריאותיות העשויות לסכן את כלל הציבור או העשויות להעיד על האפשרות (המאוד לא רצויה מבחינתן של רשויות ההגירה) שמבקש המעמד ייפול לנטל לחברה הקנדית.

בהקשר זה יש לציין גם כן, כי מרכזי הויזה הם אחראים לדיווח על כל חריגות בתיק או על נקודות עניין מסוימות – כפי שהדבר יכול לעלות כתוצאה מביצוע הבדיקות כאמור.

חשוב להבהיר כי לא למבקשי המעמד או ולא לספונסרים עצמם, אין יכולת לגשת באופן אישי למרכז הטיפול בבקשות (CPC). מה שכן אפשר זה ליצור איתם קשר דרך הטלפון.

יחד עם זאת, קיימים מספר מצומצם של מקרים בהם יתאפשר למבקש המעמד או לספונסר לגשת למרכז הטיפול בבקשות באופן אישי. כך, למשל, כשנקבע שיש צורך לראיין באופן אישי את מבקש המעמד, אזי ייקבע לו בתיאום מראש מועד לראיון והוא יגיע לשם באופן פיזי עם הזמנה מיוחדת.

לפעמים, כאשר מבקש המעמד נמצא מחוץ לגבולות קנדה, ניתן יהיה להגיש הבקשה לקבלת מעמד למרכז הטיפול בבקשות בווגריווי (Vegreville). המרכז האמור פועל בדומה למרכז שבמיסיסאוגה, רק שייתכן כי שם הם יצטרכו להסתמך יותר על המידע שיתקבל ממרכזי הויזה מחוץ לקנדה.

גם כאן, ככל ויהיו בעיות בתיק או נקודת העניין חשודות, התיק יועבר לאחד מהמרכזים לטיפול בפנימיים בתוך קנדה.

במקרים בהם קיים הצורך בראיון עם מבקש המעמד שנמצא מחוץ לגבולות קנדה, אזי הראיון יתבצע ככל הנראה במרכז הויזה הרלוונטי. במקרה של קבלת אישור בתיק, המרכז לטיפול בבקשות יעדכן גם את מכרז הויזה בדבר זכאותם של קרובי המשפחה של מבקש המעמד העיקרי.

יש לציין, כי נכון להיום, קוויבק מהווה הפרובינציה היחידה שדורשת קבלת אישור נוסף של הבקשה לאיחוד המשפחות על ידי רשויות ההגירה של קוויבק.

לסיכום

קנדה ממשיכה להגדיל בכל שנה את מספר המהגרים שמקבלים אישור לקבלת מעמד חוקי בקנדה. האישורים שניתנים בקטגוריה של ההגירה המשפחתית (במסגרת הליכים של איחוד משפחות בעיקר) מהווה חלק מאוד גדול מכלל האישורים, ומספר אף צפוי להמשיך לגדול.

הבעיה היא שהמספר הגדול של הבקשות שמוגשות כל שנה (עם תהליכי חקירה ובדיקה ממושכים) עשוי להאריך עוד יותר את תקופות ההמתנה די הארוכות גם ככה. היעדר נוהל ברור המסדיר את אופן ניהול התקשורת בין מרכזי הטיפול בבקשות בקנדה ובין מרכזי הויזה וחוסר היעילות הנגרם כתוצאה מכך, כל אלה עלולים לסבך ולעכב את הטיפול בתיק עוד יותר.

אף בהנחה שמבקש המעמד עומד בכל הקריטריונים הקבועים בחוק ה-IRPA כמפורט לעיל, עדיין ניהול תיק ההגירה עשוי להיות לא פשוט בכלל.

כמובן שלמומחים בתחום ההגירה לקנדה יש יתרון ענק בנוגע לאופן ניהול תיק ההגירה. מומחה בתחום יוכל לזהות מבעוד מועד בעיות פוטנציאליות שעלולות להתעורר בהליך של איחוד משפחות, ובכך יהיה מסוגל לפעול למציאת פתרונות יעילים, הכל כדי להבטיח את התוצאות הטובות ביותר עבור הלקוח.

למשרד עורכי דין כהן ברוש ניסיון רב בתחום ההגירה. אנחנו נדע כיצד לעזור ללקוחותינו להצליח ולקבל מעמד חוקי בקנדה.

צרו איתנו קשר לקבלת ייעוץ וליווי מקצועי.