בחרו עמוד

כהן ברוש משרד עו"ד 

הגירה לקנדה על בסיס השקעה

הגירה לקנדה על בסיס השקעה 

קבלת מעמד בקנדה על בסיס השקעה

ובכן, השתכנעתם שקנדה מהווה יעד הגירה ראוי. מהו השלב הבא ? כדי להגר למדינת עלה עץ האדר, לא מספיק רק כדי לרצות לעשות את זה. על המהגר הפוטנציאלי לבחור תחילה באשרה המתאימה לו ביותר בהתאם לנסיבותיו הספציפיות, ואז לבחור בתוכנית לקבלת האזרחות או לקבלת היתר השהייה (תושבות קבע). אחת מהאופציות הקיימות לקבלת רשות למגורים קבועים בקנדה עם רכישת אזרחות שלאחר מכן, מהווה המסלול של הנפקת ויזת השקעה. על כך נפרט במאמרינו זה בהמשך.

מדוע כדאי להגר לקנדה על בסיס קבלת ויזת ההשקעה ?

באופן כללי, יצוין כי לאחר שהאזרח הזר שמעוניין להגר לקנדה, יחליט באופן סופי על תוכנית ההגירה המתאימה, הוא יצטרך לאסוף את כל המסמכים ולערוך את כל הטפסים הנדרשים לקראת הגשת בקשתו לקבלת הויזה. כמו כן, הוא יצטרך להשיג אישור לניהול עסקים, ללימודים או לעבודה בקנדה (לפי העניין), וגם מומלץ להוכיח את רמת הבקיאות שלו בשפה (האנגלית או הצרפתית או שתיהן).

כיום ניתן להגיש את הבקשות לקבלת הויזה גם באופן מקוון – על ידי שליחת המסמכים הנדרשים דרך האינטרנט. לחילופין, ניתן לעשות זאת באמצעות שליח. מה שצריך לקחת בחשבון זה שבכל מקרה בו רשויות ההגירה הקנדיות יבקשו זאת, יהיה על המהגר הפוטנציאלי להגיע למרכז הויזה באופן אישי.

יצוין כבר עתה, כי לאחר שהייה חוקית רשמית בקנדה במשך 3 שנים במהלך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה המקורית (תקופת המינימום במקרים מסוימים יכולה להיות מוגדלת לחמש שנים), מבקש המעמד יוכל לקבל את האזרחות הקנדית ואת כל הזכויות הנלוות לכך.

בהקשר שלנו, ויזת  ההשקעה לקנדה מהווה הזדמנות מצוינת לעבור באופן חוקי עם בני המשפחה למדינה הנמצאת בעשרת המדינות הטובות ביותר בעולם בנוגע לפתיחת עסק משלך, בטופ 20 המדינות בעלם מבחינת החופש הכלכלי עבור אנשי העסקים ובטופ 15 המדינות בעולם עם האינדקס של התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) הגבוה ביותר. אין זה מפתיע שדווקא קנדה נחשבת למדינה אטרקטיבית ביותר עבור יזמים ואנשי עסקים המעוניינים להשקיע כספים משלהם מכל רחבי העולם. ויזת ההשקעה היא זו שמאפשרת למשקיע לנהל עסקים רשמיים תוך כדי האפשרות ליהנות באותו הזמן גם מרוב הזכויות שעומדות לרשות האוכלוסייה הקנדית המקומית.

יש לומר, כי התהליך של קבלת ויזת השקעה לקנדה הינו הרבה יותר פשוט – בהשוואה לתהליך דומה של קבלת ויזת השקעה לצורך המעבר למדינות אחרות, כולל אירופה וארצות הברית. עובדה זו הופכת את המסלול של ויזת המשקיע לקנדה למסלול מאוד אטרקטיבי. מי שבודק את אפשרויות ההגירה לקנדה, רוב הסיכויים שהוא יאהב גם בין שאר, את המהירות והקלות של קבלת החלטה חיובית בנושא האזרחות הקנדית. שכן, ניתן להנפיק דרכון קנדי תוך ​​מספר שנים לאחר קבלת מעמד של תושב קבע.

כאמור, המעמד שמקבל המשקיע, מאפשר לו ליהנות מהרבה הטבות (כגון הזכות לקבלת שירותים רפואיים ללא תשלום והזכות לקחת חלק פעיל באין ספור התוכניות החברתיות הקיימות בקנדה. כמו כן, לאחר קבלת האזרחות, המשקיע יוכל לצאת ולהיכנס באופן חופשי, כלומר הוא יוכל לעשות עסקים גם במדינות אחרות ולנסוע למרבית מדינות העולם ללא הצורך בויזה. גם משפחתו של המשקיע הזר תיהנה מאותן הפריבילגיות. הילדים יוכלו ללמוד בבתי הספר המקומיים ובמוסדות להשכלה הגבוהה, ולאחר מכן, הם יוכלו ביתר קלות לקבל עבודה בשכר גבוה.

כפי שכבר אמרנו, לאחר חמש שנים של מגורים וניהול עסקים בקנדה, המשקיע הזר יכול לקבל את האזרחות הקנדית. האזרחות מאפשרת, בנוסף לזכויות הקיימות, להשתתף בבחירות ולהגיש את המועמדות למשרות ממשלתיות (אפילו לתפקידים גבוהים במיוחד). דבר אחרון זה הוא בין הדברים העיקריים שמבדיל בין מעמד של תושבות קבע לאזרחות. כדי לקבל אזרחות, המשקיע הזר לא צריך לחיות כל חמש השנים בקנדה – מספיק שהוא יהיה שם 1,095 ימים (שלוש שנים) בכל התקופה הזו. במאמר מוסגר יצוין, כי הדבר נוח במיוחד למי שבחר בתכנית קוויבק ובויזת הסטארט-אפ.

ויזת השקעה – איך זה היה קודם ומה המדיניות עכשיו

הליך ההגירה על בסיס השקעה מהווה אחת הדרכים המפורסמות והפשוטות ביותר להגיע לקנדה. בהמשך הדרך, ניתן יהיה להגיש בקשה לתושבות קבע, ולאחר מכן אף לקבלת אזרחות קנדית. האופציה הינה אטרקטיבית במיוחד עבור אנשי עסקים עם ניסיון בפעילות יזמית ועם האמצעים הפיננסיים הדרושים.

בקנדה מאז ומתמיד היו תוכניות השקעה עבור משקיעים זרים. חלק מהן היו תוכניות פרובינציאליות (חלקן עדיין בתוקף עד היום). תכנית ההשקעה החשובה ביותר הייתה והינה עד היום, התכנית הפדראלית.

יש לציין כבר עתה, כל התוכניות הן שונות בתנאים שהן מציבות. לכל תכנית השקעה יש דרישות שונות בנוגע לתנאי ההכרה במשקיע הזר כמשקיע הזכאי לקבלת מעמד בקנדה, לרשימת המסמכים הנדרשים, לתקופות קבלת הטפסים הרלוונטיים והטיפול בהם, לתקופת תוקף הויזות המונפקות ובנוגע לתנאים האחרים.

הדבר היחיד המשותף לכל תוכניות ההשקעה האלו, מהווה העובדה שיש צורך להשקיע סכומים משמעותיים בכלכלה הקנדית לצורך קבלת מעמד חוקי.

מבין כל תוכניות ההשקעה, התכנית הפדראלית נחשבת לצעירה ביותר. במסגרת התכנית הפדראלית, האזרח הזר יכול לקבל מעמד של תושבות קבע בקנדה, כפי שאמרנו לעיל – על ידי השקעת סכום מסוים בכלכלה הקנדית. המבחן הוא השקעה של סכומים משמעותיים העשויים לתרום באופן חיובי על הכלכלה הקנדית. סכום ההשקעה המינימאלי נקבע מראש בכל תוכנית ותכנית. לאורך השנים, סכום ההשקעה הזה השתנה מדי שנה בהתאם לנסיבות השונות.

בהיותה מדינה יציבה ועשירה עם כלכלה מפותחת ביותר, קנדה תמיד משכה את תשומת ליבם של יזמים מדרגות שונות, בין היתר יזמים ממדינות אחרות. המדינה הפכה למושכת יותר בעקבות הקמת תוכנית ההגירה העסקית (FPBI) אשר התקיימה בעבר ברמת התוכנית הפדראלית (מבוטלת כיום). התכנית נועדה בראש ובראשונה עבור הזרים שהיו מוכנים ויכולים להגר, תוך השקעה בעסקים הקנדיים המקומיים. במסגרת תוכנית השקעה הזו, המשקיע הזר יכול היה לשמור על האזרחות המקורית שלו, וגם לקבל בנוסף בסופו של ההליך את האזרחות הקנדית.

תוכנית ההגירה העסקית הזו אפשרה למשקיעים הזרים לבחור אחת מתוך שלושת האפשרויות לפעולה והגשת המסמכים בתור משקיעים:

– המסלול של המשקיע הפסיבי;

– מסלול של המשקיע האקטיבי (הוא בעצמו לוקח חלק פעיל בפיתוח כלכלת המדינה);

– הקמת עסק פרטי משלו בשטח קנדה, כשהוא בעצמו משמש בתור מנהל העסק או חבר בהנהלה של העסק.

על מנת להיות מוכר בתור משקיע פוטנציאלי, יש צורך לעמוד בקריטריונים של התוכנית הפדראלית הבאים:

– המשקיע הזר צריך להיות בעל ניסיון ניהולי מוכח;

– המשקיע הזר צריך להיות בעל ההון הנדרש להשקעה בקנדה דרך הקמת עסק פרטי או פיתוח יזמות מקומית קיימת;

– המשקיע הזר צריך להיות בעל תואר ראשון או בעל תעודת לימודים מתאימה העונה לדרישות העסק (לא בכל התכניות);

– למשקיע הזר צריך להיות ידע באחת השפות הרשמיות של המדינה (צרפתית או אנגלית) ברמה מספקת. רמת ידיעת השפה מוכחת באמצעות תעודות מתאימות או על ידי עמידה בהצלחה במבחנים רלוונטיים ובראיון הויזה (לא בכל התכניות);

– המשקיע הזר צריך להמציא ראיות לחוקיות המקור של הסכומים שיש ברשותו לצורך ההשקעה (אמצעי שנועד למנוע הלבנת הון);

– היעדר עבר פלילי אצל המשקיע הזר;

– חוות דעת חיובית של הוועדה הרפואית.

בעבר, בהתאם לתוכנית ההשקעה הנבחרת על ידי המשקיע הזר, סכום ההשקעה המינימאלי נע בין 1.6 מיליון דולר קנדי (סכום ההשקעה המינימאלי בקוויבק), ועד 10 מיליון דולר קנדי (סכום ההשקעה המינימאלי על פי תוכנית ההגירה העסקית). יובהר כבר עתה במאמר מוסגר, כי ברבות השנים הדרישה לסכומים כאלו גבוהים שבמסגרת תכנית ההגירה העסקית, גרמו לסגירת התכנית, שכן היא לא התכנית לא הצדיקה את עצמה.

חשוב להדגיש, שניתן היה להוכיח את הקיום של סכומי ההשקעה הנדרשים, באמצעות מסמכים המעידים על הפקדות של הכספים לחשבון הבנק של המשקיע הזר, על בעלות במקרקעין ובמיטלטלין, על בעלות בניירות ערך, על בעלות במתכות יקרות (כגון זהב וכיו"ב), וכן על בעלות בזכויות בפרויקטים שונים. העיקר שבערך הנכס הנתון לא ייחשבו חיובים, חובות אשראי והתחייבויות אחרות למיניהם.

תוכנית ההשקעה הממשלתית גם חייבה השקעה של סכומים הנעים בין 240,000 לבין 2,000,000 דולרים קנדיים בכלכלה הקנדית (כיום המספרים הם החל מ-150,000 דולר קנדי ועד 1.2 מיליון דולר קנדי). לממשלת קנדה הייתה הזכות להשתמש בהשקעות אלו במשך תקופה מסוימת (בדרך כלל בין 5 לבין 15 שנים), ולאחר מכן הוחזרו הכספים למשקיע הזר בסכום המקורי.

במילים אחרות, האזרח הזר אשר השקיע את הכספים שלו הפרטיים בכלכלה הקנדית, לא קיבל תשואה משמעותית כלשהיא בגין ההשקעות שלו, אך התמורה האמיתית שלו הייתה קבלת מעמד חוקי בקנדה (תושבות קבע ואף אזרחות). במידה מסוימת, המשקיע הזר רכש את המעמד החוקי בקנדה באמצעות התשואה הפוטנציאלית של ההשקעה שלו.

מאפיין מובהק של תוכנית ההשקעה הזו, היה בעבר שלמרות הסכום הכספי הרב שנדרש להשקעה, לרשותו של המשקיע הזר עמדה הזכות להפחית את סכום ההשקעה. כך למשל, הוא יכול היה להפחית את סכום ההשקעה לאחר שהשיג התחייבות כספית רשמית מהבנק, והדבר אפשר למשקיע להימנע מהצורך להקפיא את הכספים שלו לזמן כה ממושך. ויתורים מסוג זה במסגרת תוכנית ההשקעה, נתנו את האופציה למועמדים להשקיע הון מופחת ולהימנע מבעיות הנזילות, מכיוון שחלק גדול מההשקעה הנדרש לצורך ההגירה סופק על ידי הבנק השותף. יחד עם זאת, במקרה כזה, כאשר הגיע הזמן להחזרת הכספים, הסכומים לא הועברו למשקיע בחזרה, מכיוון שסכומים אלו נחשבו לריבית אותה המשקיע היה צריך לשלם לבנק בגין השימוש בכספים של הבנק.

למרבה הצער, לפני מספר שנים תוכנית ההשקעה הפדראלית הזו נסגרה, מהסיבה שמספר המועמדים הפוטנציאליים היה פחות בהרבה מהצפוי, להבדיל ממספר המשקיעים במסלולים של הויזות הפרובינציאליות האחרות.

כיום המשקיעים הזרים יכולים לקבל אזרחות קנדית במסגרת תוכנית ההשקעה של קוויבק ותוכניות ההשקעה הפרובינציאליות המיוחדות האחרות.

למען האמת, יש לציין כי גם תוכניות ההשקעה האחרות לא תרמו רבות להתפתחותה של המדינה ולכן בשנת 2015 המחוקק הקנדי החליט להשיק את תוכנית הפיילוט של קרן הון סיכון של המשקיע המהגר (IIVC). בהתאם לתוכנית הזו, על המשקיע הזר להשקיע בקרנות הסיכון סכום של שני מיליון דולרים קנדיים. כאן חשוב להדגיש שניתן להשקיע אך ורק בקרנות הסיכון מתוך רשימת הקרנות שמשקיעות בסטארט-אפים הקנדיים.

ההשקעות נסגרות למינימום של 15 שנים, ועל המשקיע עצמו להיות בעל נכסים וחסכונות נוספים בסך של 10 מיליון דולרים קנדיים (כמובן, שנדרש גם הוכחות לחוקיות מקור הנכסים).

ברי, שמדובר בסכום לא קטן, ולכן לא מפתיע שגם תוכנית זו לא השתרשה בסופו של דבר.

בכדי להשתתף בתוכנית ההשקעה המחודשת, אנשי העסקים היו צריכים להוכיח קיום ניסיון בהנהלת חברה או השקעה. כמו כן, רמת הידע שלהם בשפה הצרפתית או האנגלית הייתה צריכה להיות מאוד גבוהה. בנוסף, הם היו צריכים גם להמציא תעודות המעידות על סיום לימודים במוסדות להשכלה גבוהה.

מעבר לכך, לעניין הוכחת הניסיון היזמי או בניהול השקעות, מדובר היה בהליך מסובך ויקר למדי שבמסגרתו המשקיע היה צריך לחתום חוזה לצורך הערכת יכולתיו עם אחת מהחברות הבאות, אשר נכנסות לרשימת עשר החברות הפיננסיות הבינלאומיות הגדולות (ה"כרישים" של העסקים):

– EY

– RCGTCI

– BDO USA

-PwC 

-Deloitte 

– KPMG

כל אחת מהחברות הנ"ל, נאלצה לבצע בדיקה של גילוי נאות (due diligence), כשעלות בדיקה כזו החלה מסך של כ-20,000 דולר ארה"ב. על בסיס הבדיקה הזו, רשויות ההגירה הקנדיות נתנו את ההחלטה שלהן בנוגע לגורלו של התיק של המשקיע הזר – אם לדחות את הבקשה או לאשר את הבקשה להמשך הטיפול.

לדעתה של ממשלת קנדה, היה בדרישות האלה כדי להבטיח השקעה מתמדת בכלכלת המדינה והשתלבות בחברה. לפיכך, הם הניחו באופן אופטימי שהתוכנית תיסגר לפני המועד – כאשר 60 מועמדים יקבלו אישור.

אך למרבה הצער, בשנה הראשונה רק 7 משקיעים הגישו בקשות לתוכנית זו, ומתוכם רק כשני שליש קיבלו אישור. כתוצאה מכך הוחלט לוותר על המיזם הזה ולחזור לתוכניות המיוחדות הפרובינציאליות המוכחות.

אחרי הכל, מעטים האנשים בעולם שמוכנים להשקיע 2 מיליון דולר קנדי ​​במיזם בעל רווח נמוך ומסוכן שלא יביא דיבידנדים בצורת כסף אמיתי במשך 15 שנה, אלא יאפשר להם רק לחיות בקנדה, גם אם זו אחת מעשר המדינות האטרקטיביות ביותר בעולם.

ברור שבאותו מתכונת, רק מיליונרים שיכולים להמציא הוכחות לחוקיות המקור של הנכסים שלהם היו יכולים להשתתף בתכנית ההשקעה הזו.

מעבר לכך, זמן הטיפול בבקשות לתוכניות מסוג זה עמד על 3-4 שנים בממוצע, וזה ארוך פי כמה מזמן הטיפול המרבי בתוכניות הפרובינציאליות המקבילות.

לא למותר לציין, כי המשקיעים הזרים נאלצו לבזבז סכומי כסף נכבדים כדי להוכיח את כושר הפירעון שלהם, וזאת מבלי לקבל כל בטוחה או ערבות לכך שהבקשה שלהם תאושר או אפילו תישקל. לכן, התוכנית הפדראלית הזו מיצתה את עצמה ובסופו של הדבר נסגרה.

המשקיעים הזרים החלו יותר ויותר להגיש את בקשותיהם במסגרת התוכניות הפרובינציאליות האחרות עם זמני טיפול קצרים יותר, עם תנאים טובים יותר ועם פחות בירוקרטיה מסביב להליך ההשקעה.

 

אילו תוכניות השקעה לקנדה קיימות היום ?

לאור הניסיון הלא כל כך מוצלח שהיה בעבר עם תכניות ההשקעה, ממשלת קנדה שינתה את תנאי ההגירה עבור המשקיעים הפוטנציאליים, והציעה תוכניות השקעה ריאליות יותר. יחד עם זאת, ממשלת קנדה החליטה להמשיך עם המתכונת של התוכניות ברמה הפרובינציאלית, לא ברמה של כל המדינה.

הסיבה העיקרית להתאמת המדיניות הקיימת מהווה הביקוש הגבוה לאנשים עשירים ולהון שלהם בקרב כל מדינות העולם, כולל המדינות האטרקטיביות ביותר לעניין ניהול עסקים (למשל, באיים הקריביים, חמש מדינות שונות מוכנות להציע מעמד של אזרחות בהליך מזורז בתמורה לתרומות והשקעות במשק של משקיעים זרים.

מצד שני, יש לציין את העובדה, שהיעדרות תוכנית השקעות פדראלית, גרמה לפיתוח אזורים מסוימים בהם משקיעים זרים מוכנים גם מוכנים להשקיע את הונם בתנאי של קבלת היתר שהייה ובהמשך הדרך גם אזרחות קנדית. כך, תוכניות ההגירה האזוריות אפשרו למשקיעים עסקיים לפתוח עסקים משלהם במסגרת הליכים פשוטים יחסית ובתנאים הרבה יותר נוחים.

בין שלוש תוכניות ההשקעה הפרובינציאליות הפופולאריות ביותר נמנות התכניות הבאות:

שם התכניתההון המינימלי שבבעלות המשקיעההשקעה הנדרשתפרטי הפרוייקט העסקיניסיון כללי בעבודהניסיון בניהול
תכנית המשקיעים בקוויבק1.5 מיליון דולר קנדי935,000 דולר קנדיאין5 שניםשנתיים
תכנית ההגירה ססקצ'ואן385,000 דולר קנדי155,000 דולר קנדיאין10 שנים3 שנים
תכנית עסקית של יוקון385,000 דולר קנדי230,000 דולר קנדי* רק בתחומים מסוימים5 שנים3 שנים

 

* – התחומים הבאים: היי-טק, השקעות בתעשייה, פיתוח ייעור, תעשיית אנרגיה, בילוי ותיירות,  חקלאות, כרייה, יצירת סרטים ותעשיות יצירתיות אחרות.

בנוסף, יש לשים לב לכך שקיימות גם תוכניות השקעה אחרות העשויות לזכות את המשקיע הזר באישור שהייה, תוך כדי פתיחת עסק עצמאי משלך, למשל ויזת סטארט-אפ (ראו במאמר זה להלן).

תוכנית ההגירה של פרובינציאת קוויבק עבור משקיעים פוטנציאליים

אחת תוכניות ההשקעה הפופולארית ביותר בקרב אנשי העסקים המעוניינים בהגירה לקנדה, מהווה תכנית ההשקעה של המחוז קוויבק (QIIP). על פי התוכנית הזו, המשקיע הפוטנציאלי חייב להראות שיש בבעלותו הון מינימאלי בסך של שני מיליון דולרים קנדיים, וכן עליו להשקיע סך של 1.2 מיליון דולרים קנדיים ​​בעסק מקומי.

רשויות ההגירה של קוויבק מכירות בתור נכסים חוקיים לצורך ההגירה בכל הנכסים של המשקיע הזר שנרכשו במהלך וכתוצאה מניהול עסקים, בנכסים שנתקבלו במתנה בנכסים שהועברו לידי המשקיע בירושה.

בנוסף, במסגרת תכנית השקעה זו, קיימת למשקיע הזר את האופציה לבחור במסלול של השקעה באשראי. בהתאם לאופציה זו, המבקש יכול להשקיע סכום שלא ניתן להחזר בסך של 350,000 דולרים קנדיים (במקום 1.2 מיליון), כשאת היתרה מסופק על ידי גורם פיננסי מתווך או על ידי בנק מקומי שקיבל הסמכה ממשלתית.

מטבע הדברים, אופציית האשראי הזו נבחרת לרוב על ידי אנשי העסקים המעוניינים בהגירה לקנדה. יש לציין, כי לאחר קבלת מעמד של תושבות קבע (גם עבור בני המשפחה מדרגה ראשונה – בן/בת הזוג וילדים קטינים), ולאחר שלוש שנים של שהות חוקית בקנדה, ניתן יהיה לקבל גם את הדרכון הקנדי.

כדי שהמשקיע הזר יוכל להשתתף בסבב המוקדמות של תוכנית קוויבק ולקבל אשרת השקעה, עליו לעמוד בתנאים הבאים:

– עליו להחזיק בנכסים משלך (או שנרכשו במשותף עם בן/בת הזוג הרשמי) בשווי של 2 מיליון דולרים קנדיים (למעט תרומות שנתקבלו במהלך 6 החודשים האחרונים לפני הגשת הבקשה לקבלת הויזה);

– להוכיח ניהול אקטיבי של פרויקטים עסקיים משלו למשך שנתיים לפחות, או לחילופין, לעבוד למשך שנתיים לפחות בתור מנהל בחברה גדולה. לצורך חישוב התקופה הזו, נלקחות חמש השנים האחרונות שלפני הגשת הבקשה. על המשקיע הפוטנציאלי להוכיח את יכולתו לתכנן, לנהל ולשלוט במשאבים כספיים, אנושיים או חומריים שבסמכותו. בחישוב תקופת הניסיון לא נכללת תקופת ההתמחות או תקופת הלימודים במוסד להשכלה גבוהה או במכללה;

– המשקיע הזר צריך להביע נכונות להתגורר ולעבוד בשטח פרויבינציאת קוויבק;

– המשקיע הזר צריך לחתום על הסכם השקעה עם מוסד פיננסי המשמש כמתווך (סוכן או חברת נאמנות) ואשר הוסמך על ידי רשויות ההגירה לצורך ההשתתפות בתכנית ההשקעה QIIP;

– על המשקיע הזר לבצע השקעה בסך של 1.2 מיליון דולרים קנדיים לתקופה של 5 שנים. סכום ההשקעה יוחזר. לחילופין, המשקיע יכול לבחור באופציית האשראי, ובמקרה כזה כפי שהדבר נאמר לעיל, סכום ההשקעה לעולם לא יוחזר;

– מספר התיק של המשקיע צריך להיות בתוך מגבלת הבקשות לשנה (בעבר זה היה באזור של 1,900 בקשות לשנה, אך נכון ליום כתיבת שורות אלו – לא מפרסמים את המספר, מכיוון שקבלת התיק הושעתה באופן זמני);

– על המשקיע הזר להשיג תעודה המעידה על כך שהוא למד אודות הערכים הדמוקרטיים של קוויבק (תנאי זה הינו תנאי חדש יחסית שנכנס לתוקף ביום ראשון לינואר 2020).תנאי אחרון זה נולד עקב רצון הרשויות שכל תושב פוטנציאלי חדש בפרובינציה זו יכיר את הערכים הדמוקרטיים של קוויבק, כפי שהם באים לידי ביטוי באמנת זכויות האדם וחירויות. התנאי האמור חל גם כן על בני המשפחה הבאים של המשקיע הזר – ילדים בגיל 16 ומעלה וילדים תלויים מגיל 18 ומעלה.

הבקשה של המשקיע הזר, תיבדק גם על פי קריטריונים אחרים כמו גיל, השכלה ומיומנויות שפה. כלומר, כפי שניתן לראות, תוכנית השקעה זו מתאימה במיוחד לאלה שרמת הבקיאות שלהם באנגלית נמוכה למדי. בהקשר זה, עובדה מעניינת נוספת היא שעד שנת 2018 המועמדים שהגישו את המועמדות שלהם לתוכנית זו והוכיחו שיש להם רמה גבוהה של בקיאות בצרפתית, הם נבחרו בנפרד מכל שאר המשתתפים, במסגרת הליך מזורז עם נוהל הרבה יותר פשוט.

למרבה הצער, הרשויות של קוויבק החליטו לבדוק מחדש את תנאי התכנית של QIIP, וכפועל יוצא מכך נעשו שינויים מספר. כך, לאחר הרפורמה, כעת לא יתקבלו לטיפול בקשות חדשות עד שנת 2021 (על פי הנתונים הראשוניים, עד חודש אפריל).

לפיכך, כל מי שמתכנן לקבל ויזת השקעה כעת או לפני 2021, מעדיף לפנות למסלולים של תוכניות השקעה אחרים. דוגמא טובה למסלול אלטרנטיבי כזה מהווה המסלול של ויזת סטארט-אפ שבפרובינציה ניו-ברונסוויק.

תוכנית השקעה נוספת, דרכה משקיעים פוטנציאליים יכולים להגיע לקוויבק, הינה תכנית היזמים בקוויבק.

תוכנית נועדה עבור יזמים זרים שהם בעלי הון בשווי נקי מינימאלי של 900,000 דולרים קנדיים ואשר מעוניינים להשקיע בפרויקט עסקי קיים או חדש סך של 200,000 דולרים קנדיים לפחות.

המשתתפים בתכנית זו גם נדרשים להוכיח את הניסיון התעסוקתי שלהם, את חוקיות מקורות ההכנסה ואת הידע בנוגע לערכים הדמוקרטיים של פרובינציית קוויבק.

נכון להיום, התכנית הזו הינה "בהקפאה" זמנית, אבל ככל הנראה היא עומדת להיפתח בעתיד הקרוב ולו לתקופת זמן מסוימת.

תכנית הסטארט-אפ

המסלול של תוכנית הסטארט-אפ מאפשר למבקש המעמד להשקיע בקנדה ולקבל אישור שהייה עם האפשרות להגיש בהשמך הדרך גם בקשה לקבלת האזרחות הקנדית.

על מנת להגביר את הסיכויים לקבלת ויזת סטארט-אפ, כדאי למשקיע הזר להוכיח שיש לו ניסיון מוכח בניהול עסק משלו, או לחילופין בפיתוח חברות בינלאומיות.

כמו כן, הוא צריך להוכיח רמת בקיאות די גבוהה באחת מהשפות הרשמיות של המדינה (צרפתית או אנגלית). לבסוף, המשקיע הזר צריך להיות בעל של הון מינימאלי. סכום ההון המינימאלי הנדרש תלוי באופן ישיר בטיב הפעילות העסקית בה מעורב המשקיע ובנסיבות ספציפיות אחרות אשר נלקחות בחשבון בכל תיק ותיק.

על פי המחקרים הסטטיסטיים, העניין בויזות סטארט-אפ הולך וגדל מדי יום, ולראיה הגידול המתמיד במספר בקשות ההגירה ומספר ההחלטות החיוביות של הרשויות הפדראליות הקנדיות.

זאת בשל העובדה שבניגוד לתוכניות ההשקעה האחרות, ויזת סטארט-אפ זו מספקת תנאים מאוד טובים עבור אנשים מתחום תעשיית ההיי-טק ותחום החדשנות בפיתוח תוכנה. במאמר מוסגר יצוין, כי אין זה סוד שבזכות אנשים אלו, קנדה יכולה להישאר בתור שחקן תחרותי בשוק הפתרונות החדשניים ולהבטיח את יציבות הכלכלה שלה, ללא קשר לבעיות הגלובליות בכלכלה העולמית.

מעניין לראות שלאורך 5 החודשים הראשונים של שנת 2020, קיבלו 51 אנשי עסקים זרים מעמד של תושבות קבע במסגרת תוכנית הסטארט-אפ. המשקיעים האלו הצליחו להשקיע באחד מתוך ה-26 סטארט-אפים ברחבי קנדה בערים הבאות:

סידני, הליפקס, טורונטו, פרדריקטון, ווטרלו, מיסיסוגה, קלגרי, ונקובר, תנדר באי, ויסטלר ו-ויקטוריה.

ישנם מספר תחומים שנחשבים לטובים מאוד לצורך קבלת החלטה חיובית בבקשה לקבלת הויזה. כך, אנשי העסקים הזרים המתכנים להשקיע את כספם בעסק קנדי, כדאי לשקול השקעה באחד מתחומי הפעילות הבאים:

– תעשיית המזון;

– תחום החינוך;

– שירותי רפואה ופיתוחים רפואיים;

– תחום הבנקאות;

– תחום בניית יחסי הציבור ותחום הפרסום והשיווק;

– תחום משאבי האנוש.

מדי שנה, ממשלת קנדה קובעת מה הוא יעד ההגירה שלה מבחינה המספרית. היעד האחרון לקבלות בקשות לתושבי קבע בכל הקטגוריות היה 320000 – 370000. כך שבכל הקשור לתכנית זו, כמעט כל אנשי העסקים והיזמים המתכננים להשתתף בהליך של קבלת הויזה תוך כדי פיתוח של הענפים הנ"ל בקנדה, יכולים לקבל אישור.

כתוצאה מיישום הפרויקט של ויזת הסטארט-אפ הזו, הממשלה הקנדית מצפה לקבל יותר מ-800 מיליון דולרים קנדיים תוך 3-5 שנים, שלא נאמר גם שהפרויקט אמור למשוך משקיעים פוטנציאליים שנמנים בין האליטה אינטלקטואלית מרחבי כל העולם.

ההליך של ויזת סטארט-אפ מורכב משלושה שלבים עיקריים:

השלב הראשון הוא הצגת הפרויקט העסקי של המשקיע הפוטנציאלי במסגרת קרן סיכון, קבוצת השקעות או חממה עסקית. בשלב זה, תוערכנה האטרקטיביות והחשיבות של הפרויקט העסקי עבור המדינה. בנוסף, בשלב זה, המשקיע יצטרך להבין באם הוא יהיה מסוגל להשיג מימון עבור הפרויקט שלו – בין אם הכספים שלו ובין אם ממקורות חיצוניים.

בשלב השני, קיימת אופציה עבור המשקיע להשיג אשרת עבודה לצורך העסקה חוקית במדינה (אך הוא לא חייב).

לבסוף, בשלב השלישי והאחרון, המשקיע (וקרובי המשפחה המלווים אותו) יוכל לקבל מעמד של תושבות קבע בקנדה.

במילים אחרות, כפי שניתן לראות מהאמור לעיל, כדי להשתתף בתוכנית הסטארט-אפ, לא מספיק שיהיה למשקיע הזר הון מסוים, אלא שיש צורך גם שהפרויקט שלו יהיה מספיק אטרקטיבי וחשוב כדי לעניין את הועדה שתבדוק את הפרויקט וכן גם את המשקיעים המקומיים. כלומר, לפרויקט צריכה להיות היתכנות עסקית ברמה מדינתית.

כמו כן, חשוב להדגיש שהסיכוי לקבל החלטה חיובית בעניין פרויקט של משקיע, תלוי (במידה מסוימת) גם בגובה סכום ההשקעה (מתוך סך כל סכום ההשקעה הנדרש לצורך מימוש הפרויקט) שהמשקיע יוכל להביא בעצמו. בין הגורמים האחרים שיכולים להשפיע על ההחלטה נמנים גם האטרקטיביות והרווחיות של הפרויקט, באיזה שלב הפרויקט נמצא וכיו"ב.

בנוסף, חשוב לציין, כי במסגרת תוכנית סטארט-אפ, המשקיע הזר שאין לו מספיק כספים ואין לו את התמיכה הפיננסית של קרנות של משקיעים מקומיים, יכול לנסות לקבל את התמיכה של סוכנים עסקיים ו/או חממות עסקיות.

בנוסף לתכנית העסקית והצגת פרויקט חיוני בפני הועדה הרלוונטית, על המועמד המתכנן להיכנס לקנדה על בסיס ויזת סטארט-אפ, לעמוד גם כן בקריטריונים הבאים:

– על המשקיע הזר להוכיח שהוא יהיה מסוגל לפרנס את עצמו ואת בני משפחתו המתכננים להגיע לקנדה יחד איתו;

– על המשקיע הזר לעבור בהצלחה את המבחן לבקיאות באחת מהשפות הרשמיות של המדינה (הבדיקה מתבצעת על ידי ארגונים שהוסמכו על ידי רשויות ההגירה הקנדיות);

– על המשקיע הזר לתעד היעדר עבר פלילי;

– על המשקיע הזר לעבור בדיקה רפואית (ועדה רפואית מיוחדת תחליט אם המבקש ובני משפחתו הינם בריאים ולא יהוו סכנה לציבור הקנדי).

כאן המקום להצביע על מאפיין אחד מובהק של ויזת סטארט-אפ המבדיל אותה מויזות הגירה אחרות. כך, במסגרת ההליך של ויזת סטארט-אפ, יכול לבקש ולקבל מעמד חוקי בקנדה לא רק משקיע בודד (עם בני המשפחה שלו), אלא גם קבוצת אנשי עסקים המתכננים להוציא לפועל פרויקט אחד.

לא למותר לציין, כי בצורה כזו, ניתן לקבל תושבות קבע בעלויות כספיות נמוכות בהרבה. כמו כן, הדבר מאפשר לבצע את ההליך בצורה יעילה יותר עם פחות בירוקרטיה ובתקופות זמן קצרות יותר בהרבה. החיסכון בזמן הוא נובע מהעובדה שבמקרה כזה אין צורך להשתתף בראיונות, אלא מספיק פשוט להוכיח שהקבוצה עומדת בכל דרישות התכנית הרלוונטיות.

באם התיק של המשקיע הזר הפוטנציאלי יהיה בתוך המגבלה המספרית ויקבל אישור, אזי הוא יקבל אור ירוק לאיתור משקיעים מקומיים אשר יהיו מוכנים לתמוך כלכלית בו, ובהמשך הדרך המשקיע הזר יוכל להגשים את החלום שלו ולקבל מעמד חוקי של תושבות קבע בקנדה ולממש את הפוטנציאל של בתור איש עסקים כבר ברמה הבינלאומית.

ויזות ההשקעה במסגרת התכניות הפרובינציאליות

ויזות ההשקעה במסגרת התכניות הפרובינציאליות (PNP), מסווגות עקרונית לקטגוריה אחת גדולה נפרדת. שכן, במסגרת תוכניות ההשקעה האלה, לכל פרובינציה שבקנדה הזכות להגיש בקשה לקבלת מעמד חוקי של תושבות קבע עבור משקיע זר שמתכנן להשתכן בשטחה, לעבוד שם ולהבטיח ביצוע השקעה בעסקים המקומיים באותה הפרובינציה.

מעין חריג בקטגוריה זו מהווה תוכנית ההשקעה של קוויבק. זאת תוכנית שעומדת בפני עצמה. היא קיימת שנים רבות וכאמור הפכה למאוד פופולארית – בהשוואה לתכניות שבפרובינציות האחרות, בקרב המשקיעים הזרים.

הפרובינציות האחרות יחסית לא מזמן נכנסו לשוק ההשקעות. כיום במרדף אחרי המשקיעים הפוטנציאליים, התוכניות של הפרובינציות החלו להיות מאוד אטרקטיביות עם הרבה תנאים נוחים בנוגע להענקת מעמד של תושבות קבע.

כך, לדוגמא, על מנת שהמשקיע הזר יכול להתיישב בקולומביה הבריטית על בסיס אשרת השקעה, הוא יצטרך להשקיע סך של כ-200 אלף דולרים קנדיים ​​בעסק מקומי וליצור מקום עבודה אחת לפחות. כמו כן, המשקיע הזר יצטרך להוכיח שיש בבעלותו הון נקי בסך של 600 אלף דולרים קנדיים, שזה סכום נמוך בהרבה מהסכומים הנדרשים במסגרת תוכניות השקעה דומות, כגון התכנית של קוויבק או התכנית הפדראלית.

על מנת להריץ תוכניות השקעה משלהן, הרשויות הפרובינציות מתקשרות בהסכם עם הממשלה הפדראלית ורוכשות את הזכות לבחור באופן עצמאי יזמים ואנשי עסקים המעוניינים לחיות, לעבוד ולהשקיע כספים בעצמם לצורך פיתוח יזמות באזור של הפרובינציה הספציפית.

לא למותר לציין, כי במסגרת ההסכמים האלו, יש לפרובינציות מרחב תמרון מאוד רחב. ההסכם ברוב המקרים מאפשר לפרובינציות לקבוע תנאים משלהם לבחירת המועמדים, אשר ככלל מהווים תנאים נוחים בהרבה מהתנאים שבתכנית הפדראלית.

כיום, כמעט ולא נותרו פרובינציות וטריטוריות שלא יהיו הלן מכסות למשקיעים בתכנית השקעה (PNP) משלהן. מעניין לראות, שהפרובינציות נעזרות לשם כך במאגר של הכניסה המהירה (Express Entry Pool).

כך, למשל, כל אחת מתוך תשע הפרובינציות העיקריות של קנדה (ולא רק) יכולה לקחת חלק בהליך של הגירה על בסיס השקעה: יוקון, ססקצ'ואן, ניו-ברונסוויק, אלברטה, ניו-פאונדלנד, קולומביה הבריטית ומניטובה. הדרישות המוצבות בפני המהגרים הזרים בשטחים אלה הן שונות. לפיכך, מאוד חשוב שהמשקיע הזר ילמד היטב קודם את התנאים להגשת המועמדות בפרובינציה הספציפית בה הוא מעוניין להשקיע.

בהקשר זה יובהר, כי המשקיע הזר טוב יעשה באם יבדוק את נוהל בחירת המועמדים באתרים הרשמיים של רשויות ההגירה, ולאחר מכן יחליט בעצמו לאיזו תכנית השקעה לגשת תוך כדי הערכת הסיכויים שלו מבעוד מועד (או להבין שכדאי לו לבחור בדרך אחרת להגר לקנדה).

אם המועמד עומד בכל התנאים והוא גם קיבל את האישור של הועדה הבוחנת את המועמדים, אזי מאוד כדאי למשקיע הזר להגיש מיד בקשה נוספת חדשה, הפעם לקבלת היתר שהייה.

בקשה זו מוגשת למשרד האזרחות וההגירה הקנדי. עת בוחנים את הבקשה למגורי קבע, לוקחים בחשבון את העובדה אם המועמד נבחר במסגרת תוכנית השקעה פרובינציאלית כלשהי, מה שיכול להגביר באופן משמעותי את הסיכויים לקבלת המעמד של תושבות הקבע.

בגדול, ניתן לסווג את כל הדרישות עבור המשקיעים הזרים שמתכננים לעבור לקנדה במסגרת תוכניות השקעה פרובינציאליות, לשלוש קבוצות עיקריות:

– התרומה לכלכלת הפרובינציה הספציפית והאטרקטיביות הכלכלית. שכן, כל משקיע זר שמבקש לעבור לקנדה חייב להביא תועלת לחברה בכלל ולפרובינציה בפרט, מבחינה חברתית וכלכלית. במילים אחרות, רק משקיעים זרים עם ניסיון עבודה משמעותי וידע מצוין בשפה יכולים להגיש בקשה לויזת השקעה, כמו גם משקיעים שמוכנים להשקיע את כספם בפיתוח עסקי במחוז הנבחר במסגרת תוכנית ההגירה לעסקים.

– תשלום כל האגרות הנדרשות, כולל העמלות עבור הגשת הבקשה והטיפול בה (סכום כסף זה אינו מוחזר למבקש גם במקרה של החלטה שלילית בבקשתו או בסירוב לבחון את הבקשה בכלל). בנוסף, יש לשלם גם את אגרות הרישום לצורך קבלת מעמד של תושבות קבע (הסכום הזה דווקא מוחזר למבקש במקרה של סירוב – וזה לא מובן מאליו). כמו כן, בנוסף לתשלומי חובה, על מבקש ויזת ההשקעה לשאת בעוד עלויות נוספות הקשורים לטיפול רפואי, תשלומים עבור בדיקת רמת הכישורים בשפות וכן עבור הזמנת אישורים הדרושים לצורך הוכחת היעדר עבר פלילי של המבקש.

– הצורך בלעבור את הבדיקה הרפואית. קיימת חובה עבור כל מהגר (וכל בני המשפחה שלו מדרגה ראשונה) לעבור בדיקה רפואית. עבור המועמדים המבקשים ויזת השקעה באחת הפרובינציות שבקנדה, הרופאים ממונים על ידי הצד הקנדי במקום ספציפי (מרפאה), ורק אם תתקבל החלטה חיובית מצד הרופאים, הבקשה להגירה תועבר להמשך הטיפול.

רק לסבר את האוזן, חשוב לדעת שקיימות אפשרויות אחרות להגיש בקשה לקבלת ויזה לקנדה עבור מועמדים שהם בעלי ניסיון תעסוקתי רב, ואשר מוכנים לתרום ולשתף פעולה עם עובדים מוסמכים אחרים במדינה (למשל, הדבר מאוד מתאים עבור רופאים או אנשי מקצוע בענף ההי-טק). אחת הדרכים הפשוטות יחסית מהווה ההליך של הכניסה המהירה (Express Entry), אם כי כמובן שלא ניתן להחשיב את ההליך הזה להליך של הויזות הניתנות על בסיס השקעה (יותר נכון להתייחס אליו כאל הליך לקבלת ויזות מבוססות תעסוקה). מה שצריך לדעת זה שבמסגרת ההליך הזה, המבקש יעבוד במפעל קיים והוא "ישקיע" רק את העבודה האינטלקטואלית או הפיזית שלו.

תנאים כלליים לקבלת אשרת השקעה

כפי שכבר ראינו לעיל, ברור שמשך הזמן של הטיפול בהליך, הסכום המינימאלי להשקעה, שווי הנכסים שחייב להיות בבעלותו של המשקיע הזר, תקופת השהייה במדינה ותנאים אחרים, כל אלו תלויים כמובן בתוכנית ההשקעה הספציפית שהמבקש בחר. לרוב, על משתתף בתכנית השקעה להתגורר בקנדה במשך 3-5 שנים, ועליו לעמוד במספר תנאים מסוימים על מנת לקבל את האזרחות הקנדית בהמשך הדרך.

אך באופן כללי, באילו תנאים על המועמד המשקיע לעמוד בהיותו מתכנן קבלת היתר שהייה במדינה זו ?

ראשית, ניתן לומר בוודאות, שעל המועמד לעמוד בתנאי של הגדרת ה"משקיע" בהתאם לסטנדרטים הקנדיים. מה זה אומר בעצם ? זה למעשה אומר שעליו להוכיח את החוקיות של מקורות הכנסה שלו (הן לצורך הצהרת השווי והן לצורך ההשקעה עצמה). בנוסף, עליו לספק אישור מרשויות המס הרלוונטיות שמעיד על כך שהוא שילם מיסים באופן קבוע ושהוא גם לא הורשע בעבר. יתירה על כך, הוא יצטרך להוכיח (על ידי שליחת הצהרת כוונות רשמית בכתב) שיש לו את היכולת והוא באמת מתכנן להשקיע או שכבר עשה זאת.

מועמד פוטנציאלי נבחן על בסיס מערכת נקודות (לא בכל התכניות). כך, למשל, מינימום נקודות שעל המשקיע לצבור על מנת שהתיק שלו יועבר להמשך הטיפול, זה 35 נקודות לפחות (מספר הנקודות המרבי שניתן לצבור הוא 100).

המועמד נבדק בהתאם ל-5 קריטריונים עיקריים: הגיל, הניסיון והוותק שלו בעסקים, רמת ההשכלה והפרופיל, ידע באחת השפות הרשמיות בקנדה, וכן אינדיקאטורים אחרים.

מעניין לראות שאת מערכת הנקודות הזו פיתחו במיוחד בכדי להפוך את תהליך סינון המועמדים הלא רצויים (שככל הנראה לדעת רשויות ההגירה הקנדיות לא יצליחו להשתלב בכלכלה ובחברה של המדינה) לאוטומטי ופשוט יותר. יחד עם זאת, על אף הקשיים האפשריים, ויזת ההשקעה נחשבת לאחת הפופולאריות לצורך ההגירה (שכן, כפי שכבר צוין לעיל, במסגרת ההליך הזה ניתן יהיה לקבל על בסיס השקעות פסיביות תושבות קבע בקלות יחסית.

שנית, תנאי נוסף אחר מהווה הדרישה שהמשקיע הזר הפוטנציאלי יהיה מסוגל להשקיע סכום כסף מסוים (הגובה שלו תלוי בתוכנית ההשקעה שנבחרה) בעסק קנדי, ​​וליצור מקומות עבודה חדשים. כספי ההשקעה האלה ישמשו את ממשלת קנדה לפרק זמן מסוים, ולאחר מכן הם מוחזרים בדרך כלל למשקיע (אם הוא לא השתמש באופציית האשראי).

יש לומר, שרשויות ההגירה של קנדה ושל הפרובינציות ידאגו לכך שהכסף באמת יסייע ביצירת מקומות עבודה חדשים ויתרמו באופן משמעותי לצמיחה הכלכלית. כאן, ברור שבעוד שקנדה משתמשת בהשקעות, על המועמד לפרנס את עצמו ואת משפחתו. לפיכך, קיימת גם הדרישה להראות שיש למשקיע מספיק אמצעים כספיים כך שלא יהיה חשש לכך שהוא ייפול לנטל לחברה.

שלישית, בעת הגשת המועמדות לתוכנית השקעה (למעט לאחת מהתכניות הפרובינציאליות – PNP), על המשקיע הזר להוכיח כי יש לו ניסיון בתפקידי ניהול במשך שנתיים לפחות, כולל עבודה בתור מנהל במגזר עסקי מתאים לתכנית הספציפית, או בתור מנהל הממונה על לפחות חמישה עובדים במשרה מלאה. לצורך החישוב של השנתיים הנדרשות נלקחות חמש השנים האחרונות שלפני הגשת הבקשה.

לוח הזמנים

על מנת להגר לקנדה כמשקיע, על המועמד להגיש בקשה לויזת השקעה במסגרת אחת התוכניות הקיימות לצורך גיוס הון זר. כדי להיות זכאי להגיש בקשה לויזה כזו, על המשקיע הזר לקבל כאמור לפחות 35 נקודות מתוך 100 הנקודות האפשריות (לא בכל התכניות) ולהוכיח את יכולת הפירעון שלו. כמובן שכל זה דורש זמן מסוים – הן בצד ממשלת קנדה והן בצד של המשקיע.

לכן, זמני הטיפול בבקשה לכל תוכנית ותוכנית הם שונים ובממוצע יכולים להגיע למספר שנים בתוכניות הפדראליות וכן גם במקרה של בעיות בעת הראיון עם המשקיעים המקומיים ועם נציגי קרנות הון הסיכון.

המהירות ביותר נחשבות התוכניות הפרובינציאליות וכתוכנית שעומדת בפני עצמה – תכנית ההגירה בקוויבק. במסגרת התכניות האלו, זמן הטיפול הממוצע הוא נע בין חצי שנה לשנה, וזה הרבה יותר מהר בהשוואה לאשרות השקעה אחרות. כדי להשתתף בתכנית ההשקעה בקוויבק, יהיה צורך להכין פנייה ולציין בה את בני המשפחה שילוו את המבקש העיקרי לקנדה, ולשלוח אותה למחלקת ההגירה. מחלקת ההגירה תבדוק את הבקשה ובמידת הצורך תדרוש השלמת נתונים חסרים.

אם הפנייה נעתרת בחיוב, רשויות ההגירה ישלחו הזמנה לראיון ועל סמך תוצאות הראיון, יודיעו בהמשך הדרך למשקיע על ההחלטה שנתקבלה בתיק שלו (אישור או סירוב).

עם אישור הבקשה העיקרית, קצין הגירה יעביר הוראות מפורטות בנוגע לצעדים הבאים שעל המשקיע הזר לנקוט בהם. כמו כן, תונפק תעודה מיוחדת (CSQ) (על הנייר או בדואר אלקטרוני). מצד שני, במקרה שהבקשה לקבלת ויזת ההשקעה נדחתה, יישלח אל המשקיע הזר גם מכתב רשמי, שיכלול הסבר מנומק המפרט את הסיבות לדחיית הבקשה. ייתכן, שהמקש יקבל גם מעין הזהרה לסירוב אפשרי. בדרך כלל זה קורה כשחסרים פרטים ו/או מסמכים. במקרה כזה יהיה על המשקיע הזר לאסוף את כל המידע החסר ולהגיש אותו לרשויות ההגירה הקנדיות תוך שלושה חודשים.

חשוב לציין, שגם תוכנית הסטארט-אפ נחשבת לדרך מהירה נוספת להגיע לקנדה עבור אנשי העסקים. במסגרת התוכנית (בהנחה שעומדים בכל התנאים כמובן), ניתן יהיה לקבל אישור תוך 3-6 חודשים בממוצע. זה בהחלט זמן סביר לעבור את כל הבדיקות וגם למצוא משקיע פוטנציאלי מקומי. במקרה של אישור, כל מה שיהיה על המשקיע הזר לעשות בהמשך, זה לשלוח בקשה לקבלת היתר עבודה ולאחר מכן גם לקבלת מעמד של תושבות קבע. כל זה יכול לקחת גם כשישה חודשים נוספים בממוצע.

לסיכום

בקנדה ישנן תכניות רבות ושונות להגירה על בסיס ההשקעה, אך התוכניות הפרובינציאליות ותוכנית ההשקעה בקוויבק הינן פופולאריות במיוחד.

בהחלט כל זר יכול לקחת חלק בהן, בתנאי שיש לו את ההון הנדרש והרצון להשקיע בעסק קנדי. ההליך הוא כרוך בהגשת בקשה, איסוף כל המסמכים הדרושים ומילוי כל הטפסים הרלוונטיים. יש לציין, כי נדרש תרגום מוסמך (עם ציון של פרטי המתרגם) מכל שפה שאינה אחת השפות הרשמיות של קנדה. כל מה שנשאר זה לשכנע את רשויות ההגירה שיש לכם תכנית עסקית שעומדת להצליח ולהביא תועלת לכלכלה ולחברה הקנדית.

על מנת להגדיל את הסיכויים לקבלת הויזה המיוחלת וכדי להימנע מטעויות יקרות, מאוד מומלץ לפנות למומחים עם ניסיון בתחום ההגירה לקנדה.

כהן ברוש משרד עו"ד

מנחם בגין 156, קומה 26, תל אביב 6492109 ישראל

טל': 053-7471900 מארה"ב: 347-436-7672

כל הזכויות שמורות לכהן ברוש משרד עו"ד

דילוג לתוכן