ויזת אירוסין לארה"ב

תוכן עניינים:
gift habeshaw Fs c9Dh4BZU unsplash scaled

מה היא הדרך הטובה ביותר עבור זוג לא נשוי – כשאחד מבני הזוג הינו אזרח אמריקאי, לעבור לארה"ב ולבנות את חייהם שם כמשפחה? יצוין כבר עתה, כי אין דרך אחת אשר תהיה נכונה עבור כולם. לפיכך, יש לבדוק כל מקרה ומקרה, ורק לאחר מכן להחליט מהי הדרך הנכונה ביותר לפעול בנסיבות העניין. אחרי שאמרנו את זה, נסקור כאן אחת מהאופציות האפשריות, דהיינו – הליך של קבלת ויזת אירוסין לארה"ב.
ככל ויש לכם שאלות – על תהססו ליצור אתנו קשר עוד היום.

סקירה כללית

כידוע, לעניין מי שנכנס לארה"ב על בסיס ויזה שלא לצורך הגירה, החוק מבדיל בין מי שאין לו כוונה להשתקע למי שיש לו. כמו כן, יש גם קטגוריה נפרדת – מי שיש לו כוונה כפולה (dual intent) – זה מי שרשאי להיכנס לארה"ב לתקופה זמנית, ולהחליט בהמשך הדרך להישאר שם ולבקש מעמד קבוע.

ויזת אירוסין – המכונה גם ויזת K-1, מונפקת על ידי רשות ההגירה האמריקני (USCIS), ומבחינת הסיווג הטכני שלה – מדובר בויזה שלא לצרכי הגירה (non-immigrant visa) עם כוונה עתידית להשתקע בארה"ב. במילים אחרות, בסופו של ההליך בן הזוג הזר כן יקבל מעמד של תושב קבע (גרין קארד).

ויזת האירוסין, כעקרון מיועדת לארוס/ה של אזרח אמריקאי, והיא מאפשרת לארוס/ה להיכנס חוקית לארה"ב ותוך 90 יום מהכניסה – להתחתן עם האזרח האמריקאי ולהגיש בקשה להתאמת הסטטוס שלו (adjustment of status). כמובן, שאין חובה לבקש תושבות קבע. יש כאלו שמשתמשים בויזת האירוסין רק כדי להיכנס לארה"ב ולהתחתן שם, ולאחר מכן, מתגוררים במדינות אחרות. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון, שבמקרים כאלו, ייתכן ובעתיד בן הזוג הזר יתקשה לקבל שוב ויזה לארה"ב.

במאמר מוסגר יצוין, כי בן זוגו של האזרח האמריקני, כמובן, תמיד יוכל בעתיד להגיש בקשה לקבלת גרין קארד.

מצד שני, אם בני הזוג כן מתכננים להגיש בקשה לקבלת גרין קארד, אז כדאי להתחתן כמה שיותר מוקדם. כך, יהיה מספיק זמן כדי לקבל את תעודת הנישואין הרשמית ולהכין את כל הניירת הנדרשת לקראת התאמת הסטטוס (בקשה לקבלת מעמד של תושבות קבע), וכל זאת לפני שיפוג תוקפה של ויזת K-1.

ויזת האירוסין, משמשת בפועל בתור גשר בין מעמדו הארעי של בן הזוג הזר עד לקבלת מעמד קבע בארה"ב. מעניין לראות, שלמעשה, הוויזה מפורטת באתר של רשות ההגירה ביחד עם ויזת הנישואין – שהינה ויזת הגירה פר אקסלנס. כמובן שזה לא במקרה ויש הגיון בדבר.

בנימה היסטורית, ויזת האירוסין נוצרה נוכח הרצון למנוע פירוד משפחות מיותר– הנובע מהעיכובים המשמעותיים שבמסגרת ההליכים המסורתיים של איחוד משפחות.

בדומה להליך ההגירה באופן כללי, לעיתים קרובות ההליך של ויזת האירוסין לא הובן נכון או שזכה ליחס מוטה. המקורות ההיסטוריים של ויזת K-1 מבוססים על המלחמות שארה"ב ניהלה במאה הקודמת. הגורם העיקרי הקשור לגלובליזציה ולחופש התנועה, אשר תרם להיווצרותו של הליך ויזת האירוסין, היווה עליה דרסטית במספר האזרחים האמריקאים שניסו להכניס את הארוסות שלהם הזרות לארצות הברית.

התקדים המשפטי להליך נקבע על בסיס חוקים זמניים שאפשרו לחיילי ארה"ב להכניס ארוסות לארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר, בסוף שנות השישים של המאה הקודמת – כשלא היה ניתן עוד להיעזר בחוקים הזמניים, נוצר מצב בו מספר רב של חיילי ארה"ב שחזרו מווייטנאם, התקשו לחזור הביתה יחד עם ארוסותיהם הזרות.

לאור הלקונה שבחוק ההגירה האמריקאי, החיילים נאלצו ליזום הליכי נישואין הן בווייטנאם והן בארה"ב, ולא תמיד הצליחו לעמוד ביעילות על הדרישות של שני ההליכים.

זאת, ביחד עם העלייה הכללית במספר אזרחי ארה"ב שהתכוונו להינשא לאזרחים זרים, גרמו לעיכובים ולפירוד משפחות. המחוקק האמריקאי נאלץ להגיב וכך נוצר ההליך של ויזת האירוסין.

ויזת K-1(ו-K-2 כמובן) חוקקה בשנת 1970 בחוק הציבורי 91-225, אשר תיקן את חוק ההגירה והלאום משנת 1965. התיקון הנ"ל הוסיף, בין השאר, גם את הוויזות מסוג H ו-L (בנוסף לוויזת האירוסין, כאמור).

מעניין לראות שגם כיום, מעל ל-80 אחוז מאזרחי ארה"ב שמגישים בקשה לקבלת ויזת האירוסין עבור תושבים זרים, הינם גברים, על כל המשתמע מכך.

בהתאם לנתונים הסטטיסטיים של רשות ההגירה (USCIS),מספר ויזות האירוסין שמונפקות בשנים האחרונות אינו גדול במיוחד –ממוצע של כ – 35,000 ויזות בשנה, וזה מהווה פחות מחצי אחוז מכל הוויזות שלא לצורך ההגירה וכשישה אחוזים מכל ויזות ההגירה לארה"ב.

בהקשר זה חשוב לא לשכוח, כי תמיד היו אזורים מסוימים בעולם, אשר קיבלו יותר אישורי ויזת K-1 מאשר אזורים אחרים. מדובר במגמות שחוזרות על עצמן מתקופה לתקופה. כמו כן, ישנן מדינות שבכלל לא מחשיבות את ויזת האירוסין כאופציה אטרקטיבית.

מרבית מבקשי ויזת האירוסין הינם מהפיליפינים – כ-20% מסך כל הבקשות ברחבי העולם.

באופן לא מפתיע, היעדים הפופולריים ביותר בתוך ארה"ב אליהם מגיעים מקבלי ויזת האירוסין, הינם קליפורניה, פלורידה, טקסס וניו יורק. בשנים האחרונות, מעל ל-40% מכל מקבלי ויזת האירוסין השתקעו באחת מארבע המדינות הנזכרות לעיל (כ-15,000 אנשים). כך, בשנת 2017, יותר מ-6,000 הגיעו לקליפורניה, כ-3,200 – לניו יורק , כ-3,000 לפלורידה, כ-2,700 לטקסס, וכ- 1,300 לוושינגטון.

יחד עם זאת, מבחינת יחס הנכנסים על ויזת האירוסין למספר התושבים, דווקא מקומות כמו וושינגטון, אלסקה והוואי מקבלים את רוב בעלי הוויזה. למשל בשנת 2017, לכל 100,000 תושבים, הגיעו לוושינגטון 32 בעלי ויזת האירוסין, להוואי – 30, ולאלסקה כ- 21.

הכנסתם הממוצעת של מבקשי ויזת האירוסין (בצד של המזמין) נמצאת בקצה הנמוך ועומדת על כ- 45,000 דולר בשנה. הכנסה זו הינה כמעט 15,000 דולר פחות מההכנסה הממוצעת בכל ארה"ב. יש לציין, שבין המזמינים, נמצאים גם אנשים בעלי הכנסה גבוהה במיוחד. כך, כ-13% מכל המזמינים מרוויחים יותר ממאה אלף דולר בשנה.

בהתאם לדיווחים האחרונים של משרד החוץ האמריקאי, נראה, כי שיעור הסירובים בהליכים של ויזת האירוסין הולך וגדל בשנים האחרונות.

רשות ההגירה (Department of State) אינה מפרסמת את שיעורי הסירוב על בסיס מדינה מסוימת, ולכן לא ניתן באמת לדעת אילו מדינות "זוכות" לאחוזי סירוב גבוהים יותר ממדינות אחרות.

נכון, שבדיקה של נתונים סטטיסטיים לא תוכל לנבא את התוצאה של הלקוח בתיק ספציפי, אך מצד שני כן קיימת תועלת רבה שבדבר. שכן, לא ממש רוצים להמליץ ללקוח על הליך ש"זוכה" לאחוזי סירוב גבוהים במיוחד.

לפני מספר שנים, ויזת האירוסין הייתה בין הוויזות הקלות ביותר להשגה. כך, למשל, בעבר רשות ההגירה אישרה בדרך כלל את בקשה לקבלת ויזת K-1, אף מבלי לטרוח לראיין את האזרח האמריקאי שהגיש את הבקשה.

המצב כיום הוא שונה לחלוטין. על פי הכללים החדשים, חייבים לראיין את האזרח האמריקאי ואף להזהיר אותו שלא כל הנישואין בין אזרחים אמריקאים לבין אזרחים זרים מצליחים (כמה שזה נשמע טריוויאלי).

אז מה גרם לשינוי כזה ?

שני דברים קרו מאז: ראשית, אירוע הטרור בסן ברנרדינו (קליפורניה). כידוע, אישה אחת שהייתה מעורבת ברצח ההמוני, הגיעה לארה"ב על בסיס ויזת K-1. הדבר השני שקרה זה הגעתו של ממשל טראמפ.

הנתונים הסטטיסטיים בנוגע לטופס I-129F (שהוא הטופס איתו מתחיל כל הליך של ויזת אירוסין – כפי שיפורט בהמשך המאמר), מצביעים על ירידה משמעותית בהנפקות הוויזה, מצד אחד, ועל כך שתקופת ההמתנה התארכה, מצד שני.

בעבר, אחוז האישורים בהליך של K-1 היה באזור של כ- 98%, וזה היה פשוט מדהים.

נכון להיום, בהתאם לנתונים של רשות ההגירה אחוז האישורים ירד לאזור של כ- 80%. כך, מספר אישורי הוויזה שניתנו, ירד בשנתיים האחרונות לממוצע של כ-34,000 (מממוצע של כ-49,000 שהיה בשנת 2015). הסירובים של הוויזה עלו מממוצע של כ-7,400 (בשנת 2015) לממוצע של כ- 9,300.

אמנם, תוצאה זו בהחלט נובעת גם מהעלייה במספר הבקשות הממתינות. באופן כללי, העלייה הדרמטית ב"תיקים הממתינים" במהלך ממשל טראמפ (שכאמור המספר שלהם הוכפל במשך השנים האחרונות), משקף מאמץ רב להגביל הגירה על ידי יצירת מכשולים מנהלתיים.

בשנת 2015, למשל, המספר הממוצע של הבקשות הממתינות (ברבעון) היה באזור 18,000, ובשנת 2018 המספר הזה זינק ל- 29,000. לכן כאן חשוב לקחת בחשבון, שחלק מהתיקים נדחים במקור, אך בסופו של הדבר מקבלים אישור אם בעקבות ערעור ואם לאחר תקופת ההמתנה במסגרת הליך מנהלתי. אנא ראו לעניין זה את הנתונים הסטטיסטיים של רשות ההגירה בנוגע לוויזות שלא לצורך ההגירה.

באשר לשיעור הסירובים שניתנו בראיונות שמחוץ לגבולות ארה"ב, כאן מדובר בעליה דרסטית ביותר לכ-20% מפחות מאחוז אחד שהיה בשנת 2015. קצת מפחיד לראות שה-20% הנ"ל כולל ברובו תיקים שאושרו כבר על ידי רשות ההגירה (USCIS), על כל המשתמע מכך.

נתון מעניין הוא שבראיון הראשון (גם בתוך ארה"ב) מקבלים סירוב כ- 37% מהמבקשים. מתוך אלה, רק כ- 55% מצליחים בהמשך הדרך בערעור או מקבלים אישור לאחר "בדיקה" במסגרת הליך מנהלתי.

כפי שהדבר עולה עיון בנתונים אודות טופס I-94, לאחר קבלת האישור של K-1, קרוב ל-100% מהמבקשים משתמשים באישור שלהם כדי להיכנס לארה"ב. והאמת אין פלא בכך.

הערה: לוויזת האירוסין יש תאריך תפוגה קצר – יש להשתמש בה תוך 6 חודשים.

מתי יש לבחור בהליך של ויזת האירוסין ?

hadija saidi jCfDzOQ2 C8 unsplash scaled

בראש ובראשונה, המסלול הזה מתאים אך ורק לזוגות לא נשואים. כמו כן, אם בן הזוג הזר (שאינו אזרח אמריקאי) מתגורר כבר בארה"ב, או אם בני הזוג לא מתכוונים להתחתן בארה"ב, אזי גם לא יהיה ניתן לבחור בהליך זה.

הבחירה הנכונה תלויה בין השאר, בשיקולים כמו איפה רוצים להתחתן, כמה זמן האזרח הזר מוכן להמתין עד שיוכל להיכנס לארה"ב, כמה כסף מוכנים להשקיע בהליך וכיו"ב.

נסקור בתור התחלה את המצבים בהן יהיה הכרחי ללכת לכיוון ויזה זו, ומהר מאוד נראה אין הרבה מצבים כאלו.

לאחר מכן, נבדוק מתי בכל מקרה יש היגיון לבחור דווקא בהליך של ויזת האירוסין.

ובכן, בכל אחד מהתרחישים הבאים, כנראה לא יהיה מומלץ ללכת לכיוון ויזת K-1 – לנוכח אופציות חלופיות טובות יותר:

– אם גם האזרח האמריקאי וגם האזרח הזר כבר נמצאים בארה"ב. במצב דברים זה עדיף להם כבר להתחתן בארה"ב;

– גם האזרח האמריקאי וגם האזרח הזר נמצאים ביחד מחוץ לגבולות ארה"ב. הם יכולים להתחתן שם (בהנחה שכן הדבר מתאפשר);

– יש באפשרותו של האזרח הזר להשיג ויזה אחרת ולהגיע לארה"ב ולהתחתן שם;

– האזרח האמריקאי יכול לעזוב את ארה"ב ולהגיע אל האזרח הזר כדי להתחתן איתו מחוץ לגבולות ארה"ב.

כפי שניתן לראות, הבחירה בהליך של ויזת האירוסין היא הכרחית אך ורק במקרים בהם האזרח הזר לא יכול להגיע לארה"ב ובמקביל גם האזרח האמריקאי לא יכול לצאת מארה"ב.

אם בני הזוג באמת רוצים להתחתן, אז ברוב המקרים הם יכולים לעשות זאת גם ללא ויזת K-1 – האהבה תמיד תמצא דרך.

מתי אפוא כן יש להעדיף את מסלול של ויזת האירוסין – עם כל היתרונות והחסרונות שלו?

באופן כללי, ויזת K-1 מומלצת כשאחד או יותר מהדברים הבאים נכונים:

– בני הזוג המאורסים רוצים להיות יחד בארה"ב בהקדם האפשרי. 

כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, ההליך ייקח ככלל 7-8 חודשים במקום 10-13 חודשים בהליך של זוג נשוי. כמובן, קיימת אפשרות שהאזרח הזר יבקר בארה"ב מוקדם יותר, אך זאת בכפוף מגבלות מסוימות;

– הזוג המאורס רוצה לערוך את החתונה דווקא בארה"ב;

– אין אפשרות להתחתן במדינתו של האזרח הזר (לדוגמא, יהודי לא יכול להתחתן עם לא יהודי בישראל);

– יש נכונות להשקיע כספים (העלויות הכרוכות בהליך של ויזת אירוסין הינם פי שניים בערך גבוהות יותר מהעלויות של הליך ויזת הנישואין למשל);

– לא בוער לאזרח הזר לקבל גרין קארד באופן מיידי לאחר כניסתו לארה"ב;

– לאחר כניסתו לארה"ב, האזרח הזר מוכן להמתין תקופה ממושכת ללא אפשרות לעבוד חוקית;

ובכן, בהחלט ייתכנו מצבים בהם כדאי יהיה לבחור דווקא בהליך של ויזת האירוסין.

על מנת להעמיק את הידע בנושא – דבר שיאפשר בחירה מושכלת יותר, בכל הקשור למסלול האופטימלי בנסיבות הספציפיות שלכם, מומלץ לקרוא גם את המאמר שלנו המשווה בין הליך ויזת האירוסין להליך ויזת הנישואין.

באם הגעתם לכלל מסקנה שההליך של ויזת האירוסין מהווה הדרך הטובה עבורכם, אזי כדאי לכם מאוד לקרוא בעיון רב את המידע המפורט להלן אודות ההליך עצמו.

מהם תנאי הזכאות ?

כזכור, ויזת האירוסין זמינה עבור ארוס/ה של אזרח אמריקאי, שמתגורר/ת מחוץ לארה"ב, כשהזוג המאורס מתכוון להתחתן תוך 90 יום מהגעתו/ה של הארוס/ה לארצות הברית.

כדי לקבל את ויזת האירוסין, יש לעמוד, בין השאר, על התנאים הבאים:

– בני הזוג חייבים להיות רווקים וזכאים להינשא מבחינה משפטית בהתאם לחוק האמריקאי.

משמעות הדבר היא שזוגות מעורבים של יהודים ולא יהודים יהיו זכאים לוויזת K-1 גם אם במדינת ישראל הם לא יכולים להתחתן רשמית.

– כל נישואים קודמים ככל והיו, הופסקו כחוק על ידי גירושין, מוות או ביטול.

אם מי מבני הזוג היה נשוי בעבר, אזי יהיה צורך להמציא תעודת גירושין או פטירה (לפי העניין) עבור כל אחד מבני הזוג הקודמים.

– המבקש חייב להיות אזרח אמריקאי. תושב קבע (המחזיק בגרין קארד) אינו זכאי להגיש בקשה לקבלת ויזת האירוסין.

יחד עם זאת, הוא זכאי לוויזה מסוג של CR1, אם כי ההליך הזה יכול לארוך עד שנתיים ומעלה.

– על בני הזוג המאורסים להוכיח את כנות הקשר.

ניתן להוכיח את מערכת היחסים שלהם באמצעות תמונות, התכתבויות והצהרות כתובות על ידי אנשים שמכירים היטב את בני הזוג.

– מומלץ מאוד לקבוע מראש את תאריך החתונה בתוך ארה"ב, ולאמת את הכוונה להתחתן באמצעות הזמנות לחתונה, השכרת אולם שמחות או באמצעות כל הוכחה אחרת.

ניתן להוכיח שהחתונה היא אירוע קונקרטי ומתוכנן, ולא סתם חלום מעורפל, גם באמצעות הצהרה פשוטה חתומה המעידה על כוונת הזוג המאורס להתחתן תוך 90 יום מהגעתו של האזרח הזר לארה"ב. במילים אחרות, יש לשכנע את רשויות ההגירה שלא מדובר במהלך שנועד לצורך השגת מעמד חוקי בלבד, אלא שקיימת כוונה אמתית לקיים חיים משותפים.

– בני הזוג המאורסים חייבים להיפגש באופן אישי לפחות פעם אחת בשנתיים האחרונות לפני הגשת הבקשה לקבלת הוויזה.

אפשר להוכיח זאת על ידי הצגת תמונות של שני בני הזוג ביחד, כרטיסי טיסה וכיו"ב. בחלק מהמקרים ניתן להתגבר על הדרישה הזו – במיוחד, כשמדובר במנהגים דתיים או חברתיים, או במצבים בהם עמידה בדרישה זו תגרום לקשיים בחייו של האזרח האמריקאי.

חשוב להדגיש, שזה לא אומר שבני הזוג חייבים להכיר זה את זו במשך שנתיים, אלא רק שבתוך השנתיים האחרונות הם נפגשו פיזית. יצוין לעניין זה, כי ועידת וידאו לא נחשבת לפגישה העומדת בתנאי זה.

– על בן הזוג האמריקאי לעמוד בדרישות הכנסה מסוימות.

ניתן להוכיח את יכולת הכלכלית באמצעות מסמכים כגון החזרי המס ותלושי שכר. כדאי לבדוק את ההנחיות הפדרליות לעניין דרישת ההכנסה המינימאלית באתר של הרשות.

כך, בן הזוג האמריקאי צריך להרוויח 100% לפחות מהנורמות של תקנות הפדרליות נגד עוני; בעת הגשת הבקשה לוויזת האירוסין, ו-125% מההנחיות הנ"ל – בזמן שבן הזוג הזר מגיש בקשה לקבלת תושבות קבע (גרין קארד).

ככל ולא עומדים בדרישות ההכנסה המינימאלית כאמור, על מנת לצאת ידי חובה – ניתן להיעזר בחלופות מסוימות. החלופה הטובה ביותר היא צירוף ספונסר נוסף. אם קרוב משפחה או חבר מוכן לחתום על תצהיר התמיכה הכלכלית, אזי אפשר לצורך העניין להשתמש בנתוני ההכנסה שלו.

אופציה אחרת – אם כי בעייתית, מהווה האפשרות להראות נכסים כגון נדל"ן או ניירות ערך במקום הכנסה. ככלל, ניתן לזקוף לזכותו של המבקש 1/3 משוויו של הנכס הספציפי (בדולרים).

מדוע האופציה הזו היא בעייתית? זאת מכיוון שלא בכל השגרירויות מוכנים להכיר באופציה זו כלגיטימית. לפיכך, מבחינה פרקטית, מומלץ לבדוק היטב את הנושא מבעוד מועד.

בהקשר זה, אין להקל ראש, שכן אי עמידה בדרישת ההכנסה מהווה אחת הסיבות השכיחות ביותר לדחיית התיק.

יש לקחת בחשבון שלפעמים, בן הזוג הזר יימצא לא זכאי עקב עבר פלילי או התנהלות פסולה אחרת. במקרה כזה, יודיע הקצין הקונסולרי למבקש הוויזה על כך ויסביר לו על האופציה להגשת בקשה לחנינה (waiver), אם תהיה כזו.

דוגמאות לסעיפי אי זכאות: סחר בסמים, הפרות תנאי ויזה, הימנעות מוויזה קודמת, מצג שווא, רמאות וכיו"ב.

יש לציין, כי לבן הזוג הזר יסופק כל מידע אודות הרקע הפלילי (ככל וקיים) בנוגע לאזרח האמריקאי. מידע זה, יתקבל על ידי USCIS מסוכנויות ממשלתיות אחרות במסגרת הטיפול בטופס I-129F.

דבר נוסף חשוב מהווה הדרישה המוטלת על בני הזוג לחשוף את העובדה שהם נפגשו במסגרת שידוך למטרת נישואין (אם באמת כך הוא הדבר). זאת, מכוח החוק להסדרת השידוכים הבינלאומיים (IMBRA).

הטבלה הבאה מסכמת את דרישות הזכאות לוויזת K-1:

1אחד מבני הזוג צריך להיות אזרח אמריקאי
2בני הזוג צריכים להיות זכאים להינשא מבחינה משפטית בהתאם לחוק האמריקאי
3בני הזוג צריכים להיפגש פיזית בשנתיים האחרונות
4יש להוכיח את כנות הקשר בין בני הזוג
5כוונה להתחתן תוך 90 יום מהכניסה לארה"ב
6עמידה בדרישות ההכנסה המינימאלית
7רישום פלילי נקי

ההליך וציר הזמן

mindspace studio cmH5HxYwRRU unsplash

התהליך של קבלת ויזת האירוסין מערב מספר גורמים בתוך מערכת ההגירה האמריקאית – USCIS, Department of State, ובקורת הגבולות (CBP).

יש להבין שבכל אחד משלבי ההליך, רשויות ההגירה מוסמכות לבצע בדיקות רקע ובטחון הן בנוגע לאזרח האמריקאי והן בנוגע לאזרח הזר. זה יכול לכלול בדיקות במאגרי מידע שונים (טביעות אצבע, מאגרי שמות, או מידע ביוגרפי או ביומטרי אחר) לצורך איתור מידע אודות העבר הפלילי של הנבדק וכל דבר אחר שעלול לסכן את הביטחון הלאומי.

הצד הראשון בהליך ויזת האירוסין מהווה הגשת הטופס I-129F (בצירוף המסמכים הנלווים) לרשות ההגירה (USCIS).

כאן יש להוסיף, שפעם היה צורך לשלוח את הבקשה יחד עם שני הטפסים G-325A (גיליון של הנתונים הביוגרפיים של כל אחד מבני הזוג). כיום, יש לצרף תמונות בצבע של שני בני הזוג ואגרת פתיחת התיק (נכון להיום – סך של 535$).

באמצעות הטופס I-129F האמור, מבקשים מרשות ההגירה להכיר במערכת היחסים בין בני הזוג המאורסים כאמתית.

בהנחה שלא שוכחים לכלול משהו, רשות ההגירה תשלח תוך מספר שבועות אישור על כך שהבקשה נתקבלה על ידה (טופס I-797).

זה עדיין אינו אישור הבקשה.

ייתכן ולדעתה של רשות ההגירה יהיה צורך להגיש בהמשך הדרך עוד מסמכים או מידע נוסף.

אם רשות ההגירה סבורה שקיימת זכאות בנסיבות העניין, היא תאשר את הטופס I-129F ותכיר בלגיטימיות הקשר שבין בני הזוג המאורסים.

מאידך, אם רשות ההגירה לא מאמינה בכנות הקשר בין בני הזוג, היא תדחה את הבקשה ותפרט את הסיבות לכך. לעניין הערעור, יש בדרך כלל 33 יום כדי לערער לאחר שמקבלים את ההחלטה בדואר. כמובן, שיש להגיש את הערעור לאותו גורם אשר קיבל את ההחלטה.

לאחר האישור כאמור, הטופס I-129F יועבר למרכז הוויזות הלאומי (NVC). הבקשה תהיה תקפה לארבעה חודשים ממועד האישור של USCIS. כמובן שקצין הקונסולרי רשאי להאריך את תוקף הבקשה – אם תוקפה יפוג בטרם יושלם ההליך כולו. למידע נוסף לעניין הגשת טופס I-129F, מומלץ לבקר באתר של רשות ההגירה.

השלב הבא הוא השלב בו המרכז הלאומי לוויזות (NVC) מקצה מספר לתיק ומעביר את טופס I-129F המאושר לשגרירות ארה"ב או לקונסוליה במדינה בה בן הזוג הזר מתגורר.

זמן הטיפול של השגרירות משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו הספציפיות. מקרים מסוימים עלולים להתעכב, מכיוון שבני הזוג לא ממלאים בקפידה את כל ההוראות או לא מספקים את כל המידע הנדרש. במאמר מוסגר, יצוין שמאוד חשוב להקפיד על כך שמוסרים את כתובות הדואר ואת מספרי הטלפון הנכונים.

במקרים מסוימים, התיק יועבר לטיפול מנהלי נוסף, אשר עלול לקחת זמן רב (לאחר ראיון הוויזה). ניתן לבדוק את סטטוס הבקשה באתר של רשות ההגירה.

בהמשך הדרך ייקבע בשגרירות ראיון הוויזה עבור בן הזוג הזר. בן הזוג הזר יגיש את הבקשה שלו לקבלת ויזת K-1 ויביא איתו את כל הטפסים והמסמכים הנדרשים לראיון.

על בן הזוג הזר למלא את הטופס המקוון DS-160 ולשלם אגרה בסך של 265$ (נכון ליום כתיבת שורות אלו).

מדוע ממלאים את הטופס DS-160 ולא את הטופס DS-260? זאת, כי כפי שכבר אמרנו, ויזת האירוסין נחשבת – מבחינה טכנית, לוויזה שלא לצורך הגירה. מבחינה זו – היא מהווה מעין חריג לכל שאר הוויזות המבוססות על קרבה משפחתית (שם, כידוע – בשלב הרלוונטי, ממלאים את הטופס DS-260).

בין המסמכים שהוא יידרש להביא לראיון בשגרירות, נכללים:

– אישור מודפס המעיד על מילוי טופס DS-160 הנזכר לעיל;

– דרכון בתוקף לתקופה של שישה חודשים לפחות מעבר לתקופת השהייה המשוערת בארה"ב (אלא אם כן, קיימת אמנה בין ארה"ב עם מדינה ספציפית שקובעת אחרת);

– תעודת הלידה;

– תעודת גירושין או תעודת פטירה של כל אחד מבני הזוג הקודמים שהיו הן לבן הזוג הזר והן לאזרח האמריקאי (אם בכלל);

– תעודת יושר מארץ מגוריו של בן הזוג הזר ומכל המדינות בהן הוא התגורר במשך תקופה של שישה חודשים ומעלה מאז גיל 16. יש להמציא תעודת יושר גם עבור כל ילד מעל גיל 16;

– אישור על ביצוע בדיקה רפואית. כאן יש להבהיר, שבן הזוג הזר – ללא קשר לגילו, יצטרך לעבור בדיקה רפואית אצל רופא מוסמך.

מומלץ לעניין זה לעיין בהוראות של השגרירות או הקונסוליה האמריקאית הספציפית בה מגישים את הבקשה לוויזת האירוסין.

באופן כללי, מבקשי ויזת K-1 מעודדים לבצע את כל החיסונים הנדרשים על פי חוק ההגירה האמריקאי. חרף העובדה שחיסונים אלה אינם נדרשים לצורך הוצאת ויזת האירוסין, הם כן יידרשו בעת הגשת הבקשה להתאמת הסטטוס. לפיכך, מומלץ לבצע את כל החיסונים כבר בשלב זה;

– תצהיר תמיכה כלכלית (טופס I-134). במהלך הריאיון יידרש מבקש ויזת האירוסין להציג בפני הקצין הקונסולרי ראיות כי הוא לא ייפול לנטל לחברה האמריקאית. מספיק שאחד מבני הזוג יצליח להוכיח את היכולת הכלכלית שלו.

הקצין הקונסולרי רשאי לבקש כי האזרח האמריקאי יגיש את הטופס I-134 (תצהיר התמיכה הכלכלית).

יש לשים לב שלא מדובר כאן בטופס I-864 אותו האזרח האמריקאי יצטרך להגיש במועד הגשת הבקשה להתאמת הסטטוס. במאמר מוסגר, יצוין, כי לגבי שני הטפסים הנ"ל, לא חלות אותן דרישות הכנסה.

כפי שפורט במאמר זה לעיל, הדרישה של 125% מההכנסה המינימלית (בתוספת החזר המס של השנה האחרונה ועוד דרישות אחרות), חלה רק בעניין טופס I-864. כזכור, בנוגע לטופס I-134, האזרח האמריקאי ייאלץ להראות שהכנסותיו הם 100% מהכנסה המינימאלית בהתאם לתקנות הפדרליות נגד עוני;

– תעודת שחרור מהצבא;

– שתי תמונות בפורמט הצילום הנדרש;

– ראיות לטיב הקשר בין בני הזוג;

– אישור על תשלום האגרות;

כמובן שקצין ההגירה רשאי לבקש מידע נוסף, כגון תמונות והוכחות אחרות לכך שהקשר בין בני הזוג הוא אמיתי.

כמן כן, בשגרירויות מסוימות יכולות להיות הוראות נוספות מיוחדות, ולכן מומלץ לבדוק זאת מראש באתר של השגרירות הספציפית.

בנוסף, יש לתרגם כל מסמך שאינו באנגלית או בשפת המדינה בה מתקיים הריאיון.
כל המסמכים צריכים להיות מקוריים.

הטבלה הבאה מסכמת את רשימת המסמכים הנדרשים לקראת ראיון הויזה בשגרירות ארה"ב:

1אישור מודפס המעיד על מילוי הטופס DS-160
2דרכון בתוקף
3תעודת לידה
4תעודת גירושין (אם יש צורך)
5תעודת יושר
6אישור על ביצוע בדיקה רפואית
7תצהיר תמיכה כלכלית (לפי העניין)
8תעודת שחרור מהצבא
9תמונות בפורמט הצילום הנדרש
10ראיות לכנות הקשר בין בני הזוג
11אישור על תשלום אגרה

במהלך הריאיון, קצין ההגירה יקבע אם בן הזוג הזר יהיה זכאי לקבלת ויזת האירוסין.

במקרה הטוב, ככל ויש אישור, אזי בן הזוג הזר יקבל חותמת ויזה בדרכון שלו, והוויזה תהיה בתוקף 6 חודשים עד לכניסה הראשונה (והיחידה על הוויזה הזו) לארה"ב.

במקרה של סירוב, טופס I-129F יוחזר לרשות ההגירה בארה"ב (USCIS). באופן כללי, בני הזוג המאורסים יכולים לנסות שוב להוכיח את טענותיהם, בין אם על בסיס הטופס שהוחזר ובין אם על ידי הגשת טופס חדש. למידע נוסף, מומלץ לעיין באתר של רשות ההגירה (DOC).

החלק הזה של הליך ויזת האירוסין אורך בדרך כלל בין שבעה לתשעה חודשים. קיימת אפשרות לבדוק כמה זמן לוקח בדרך כלל לרשות ההגירה – עבור אזור גיאוגרפי מסוים, לקבל החלטות לגבי הטופס I-129F באתר של רשות ההגירה (USCIS).

למרבה הצער, שלא כמו בחלק מסוגי ויזה אחרים, לא ניתן לבקש זירוז הליכים באמצעות תשלום אגרה.

ככל ומונפקת ויזת אירוסין כאמור לעיל, הקצין הקונסולרי יחזיר את הדרכון המכיל את ויזת K-1 כאמור, בנוסף למעטפה אטומה הכוללת חלק מהמסמכים שנמסרו מקודם ועוד מסמכים אחרים שהוכנו על ידי שגרירות ארה"ב (או הקונסוליה). אסור לפתוח את המעטפה. רק קצין ההגירה בביקורת הגבולות רשאי לפתוח את המעטפה הזו בכניסה לארצות הברית.

בתור מחזיק בוויזת האירוסין, בן הזוג הזר חייב להיכנס לארה"ב בטרם תפוג תוקפה של הוויזה. כאן חשוב להדגיש, שכמו בכל מקרה של ויזה אחרת, הנפקת ויזת האירוסין אינה מבטיחה במאה אחוז את הכניסה לארה"ב. קצין מעבר הגבול (CBP) יקבל את ההחלטה הסופית אם לאפשר את כניסתו של בן הזוג הזר לארצות הברית ואם לאו. עם ההגעה לנמל הכניסה, על בן הזוג הזר להיות מוכן להציג בפני קצין מעבר הגבול את הדרכון שלו עם הוויזה וגם למסור את המעטפה האטומה שהוא קיבל בשגרירות (שמכילה את כל המסמכים הנדרשים).

לאחר הכניסה לארה"ב, יהיה על בני הזוג המאורסים להתחתן תוך 90 יום.

לאחר הנישואין, בן הזוג הזר רשאי להגיש בקשה לקבלת גרין קארד באמצעות הגשת הטופס I-485 (התאמת הסטטוס), יחד עם אגרת הגשה בסך של 1,140$ ועוד סך של 85$ עבור טביעת אצבע.

רשות ההגירה תבדוק את הטופס I-485 יחד עם כל המסמכים הנלווים, וייתכן ותבקש השלמת מידע. כמו כן, על בני הזוג יהיה לעבור ראיון נוסף.

חשוב לציין, כי אם נכון למועד קבלת אישור הטופס I-485, ותק הנישואין של בני הזוג הינו פחות משנתיים, הרי שרשות ההגירה (USCIS) תעניק לבן הזוג הזר מעמד של תושב קבע ותנפיק לו גרין קארד זמני (על תנאי) בתוקף לשנתיים. ניתן יהיה להסיר את התנאים על ידי הגשת הטופס I-751, במשך 90 הימים לפני שהגרין קארד יפוג תוקף.

כל מקרה הוא שונה ואורך התהליך משתנה. רשות ההגירה מתחילה את הטיפול בתיק על פי סדר קבלתם. החלק הזה של הליך ויזת האירוסין נכון להיום יכול לארוך תקופה ממושכת של מעל לשנה. כך שהזמן הכולל מההתחלה ועד לקבלת הגרין קארד יכול לקחת בין שנה וחצי לשנתיים ואף יותר.

העלות הכוללת נכון ליום כתיבת מאמר זה היא באזור של מעל ל-3,000$. ככלל, האגרות נגבות עבור השירותים הבאים:

– הגשת הטופס I-129F;

– הגשת הטופס המקוון DS-160;

– הבדיקה הרפואית;

– הוצאות אחרות כגון תרגומים הכרחיים, צילומים, עמלות בגין קבלת מסמכים (כגון דרכון, תעודת יושר, תעודת לידה וכיו"ב), הוצאות נסיעה ועלויות קטנות אחרות. עלויות אלו משתנות ממדינה למדינה וממקרה למקרה;

– הגשת הטופס I-485 (התאמת הסטטוס);

מספר מילים לגבי ילדיהם של בן הזוג הזר. ילד לא נשוי מתחת לגיל 21 עשוי להיות זכאי לוויזה נגזרת מסוג K-2. על מנת לאפשר את הדבר, חשוב לכלול את שמות הילדים עוד בטופס I-129F הראשוני. יש להגיש בקשות נפרדות עבור כל מבקש, ומן הסתם על כל מבקש לשלם גם את האגרות בנפרד.

הילדים יוכלו להיכנס לארה"ב עם ויזת K-2 רק עד גיל 21 וכל עוד יישארו לא נשואים. הכניסה שלהם תתאפשר רק יחד עם בן הזוג הזר או מאוחר יותר, אך בשום אופן לא לפני כניסתו של בן הזוג הזר.

לא יהיה צורך בבקשות נפרדות, כל עוד הילדים ייכנסו לארה"ב תוך שנה מיום הוצאת ויזת האירוסין. אם הילדים מתכוונים לנסוע לארה"ב מאוחר יותר משנה מהמועד בו הונפקה ויזת K-1, אזי הם לא יהיו זכאים לקבל ויזת K-2 והם יידרשו להגיש בקשות נפרדות לצורך קבלת ויזת הגירה לארה"ב.

במקרה וכבר יש לילד ויזת K-2 תקפה, ובן הזוג הזר כבר קיבל תושבות קבע, אז הילד יוכל להמשיך לנסוע עם ויזת K-2 שלו.

הילדים גם יהיו זכאים להגיש בקשה לקבלת גרין קארד באמצעות הגשת הטופס I-485 (באותו הזמן שבן הזוג הזר עושה זאת או מאוחר יותר, אך לא לפני). יחד עם זאת, על מנת לקבל את הגרין קארד, הם יצטרכו להישאר לא נשואים.

לאחר הנישואין של בני הזוג, הילדים יצטרכו להגיש בנפרד את הבקשה להתאמת הסטטוס. בני הזוג לא יוכלו לכלול אותם בבקשתם לקבלת מעמד של תושבות קבע.

בנוגע לילד של בן הזוג הזר (שהוא לא ילד ביולוגי של האזרח האמריקאי), במצב בו מבקשים להגיש בקשה להתאמת הסטטוס שלו לאחר שבני הזוג התחתנו, הרי על האזרח האמריקאי להוכיח מבחינה עובדתית את ההורות החורגת שלו לפני שהילד מגיע לגיל 18.

המעמד של K-1 (וגם של K-2) תוקפו יפוג אוטומטית לאחר 90 יום ולא יהיה ניתן להאריך אותו.

באופן כללי, אם בני הזוג לא מתחתנים במשך 90 יום, אזי בן הזג הזר וילדיו ייאלצו לעזוב את ארצות הברית. שכן, אם הם לא יעשו כך, הדבר עלול לגרום לגירוש בכוח.

לא למותר לציין, כי להפרה על דיני ההגירה האמריקאים כאמור, יהיו השלכות מרחיקות לכת על זכאותו העתידית של בן הזוג הזר להטבות הגירה בארה"ב.

כדי שבן הזוג הזר יוכל להישאר בארה"ב, ברור שהוא צריך להתחתן אך ורק עם המבקש המקורי ולא עם אף אחד אחר.

כמובן, שאם מתחתנים לאחר תקופת 90 הימים, עדיין יהיה ניתן להגיש בקשה לקבלת ויזת נישואין (טופס I-130), אבל זה כבר סיפור אחר.

היתר עבודה, אישור נסיעה ומספר ביטוח לאומי

שאלה שמעניינת הרבה אנשים, היא מתי בן הזוג הזר שנכנס לארה"ב על בסיס ויזת האירוסין יהיה רשאי להתחיל לעבוד חוקית?

האמת היא שאם בן הזוג הזר מתכוון למצוא עבודה בזמן שבקשתו לתושבות קבע עדיין תלויה ועומדת, הוא יוכל להגיש בקשה לקבלת היתר עבודה באמצעות הטופס I-765 מיד לאחר כניסתו לארה"ב.

במקרה כזה, אישור לעבוד יהיה בתוקף למשך 90 יום בלבד (מיום הכניסה) או עד לנישואין, לפי המוקדם מבין השניים. כמובן, שלאחר הגשת הבקשה להתאמת הסטטוס, על בן הזוג הזר יהיה להגיש בקשה לקבלת היתר עבודה מחדש (לאחר הנישואין).

מה שקורה בפועל, זה שלפעמים לוקח יותר משלושה חודשים כדי לקבל את האישור בבקשה לקבלת היתר העבודה. לאור האמור, ברור שבהרבה מקרים – ועל מנת לחסוך סכום כסף לא מבוטל, לא מומלץ להגיש את הבקשה לקבלת היתר העבודה לפני הנישואין בכלל.

חשוב להוסיף, שאם בכוונתו לצאת מארצות הברית כל עוד הבקשה להתאמת הסטטוס נמצאת בטיפול, עליו להגיש בקשה לקבלת אישור נסיעה (advance parole) באמצעות טופס I-131, יחד עם אגרת הגשה בסך של 575$.

אפשרות אחרת (וכפי שכבר אמרנו לעיל – טובה יותר) היא להגיש את הבקשה לקבלת אישור לעבוד במקביל עם הבקשה לקבלת הגרין קארד (אחרי הנישואין, כמובן).

במקרה זה, יש להגיש את הטופס I-765 ביחד עם הטופס I-485, והאישור (EAD) יהיה בתוקף למשך שנה בלבד (עם האופציה להארכת האישור – כל פעם לעוד שנה נוספת).

אגרת הגשת הטופס I-765 הינה בסך של 410$ ועוד סך של 85$ עבור טביעת אצבע.

לאחר קבלת היתר העבודה, בן הזוג הזר יהיה זכאי להגיש בקשה לקבלת מספר ביטוח הלאומי האמריקאי (Social Security).

בטבלה הבא ניתן יהיה לראות את התיאור הסכמטי של הליך ויזת האירוסין:

השלב בהליךעיקר הדרישותלוח הזמניםאגרה (אם יש)הגוף האחראי
תחילת ההליךטופס I-129F (בתוספת כל המסמכים הנדרשים)7-9 חודשים (מיום הגשת טופס I-129F)535$רשות ההגירה (USCIS)
העברת התיק למרכז הויזה הלאומיהקצאת מספרמספר ימים-רשות ההגירה (NVC)
עיבוד קונסולאריטופס DS-160
תעודת לידה
תעודת יושר
בדיקה רפואית
תצהיר תמיכה כלכלית
1-2 חודשים (מיום קבלת התיק מה-NVC)265$שגרירות ארה"ב (קונסוליה)
הראיון בשגרירות ארה"בהגעה פיזית לראיון עם כל המסמכים הנדרשים--שגרירות ארה"ב (קונסוליה)
כניסה לארה"בראיון עם קצין ההגירה (בקורת גבולות)
המעטפה האטומה עם כל המסמכים (שמקבלים בשגרירות)
כשבועיים לאחר ראיון הויזה-רשות ההגירה – מעברי הגבול (CPB)
חתונה-תוך 90 יום (מיום הכניסה לארה"ב)--
התאמת הסטטוסטופס I-485נכון להיום יכול לקחת עד שנה (מיום הגשת הבקשה)1,140$
85$
רשות ההגירה (USCIS)
היתר עבודהטופס I-765כ-4 חודשים (מיום הגשת הבקשה)410$
85$
רשות ההגירה (USCIS)
אישור נסיעהטופס I-131כ-3 חודשים (מיום הגשת הבקשה)575$רשות ההגירה (USCIS)

הערה: כל האגרות של רשות ההגירה עשויות להשתנות ללא הודעה מוקדמת (בדרך כלל, סכום האגרות עולה).

 

לסיכום

אם אזרח אמריקאי מתכנן להתחתן עם מישהו שאינו אזרח אמריקאי בארצות הברית, הרי שהאזרח הזר יזדקק לוויזה לצורך כניסה לארה"ב. לומר זאת באופן ספציפי יותר, הוא יזדקק לוויזת אירוסין (K-1), אשר תאפשר לבני הזוג להתחתן ואז להתקדם לקראת מעמד של תושבות קבע עבור בן הזוג הזר.

מאידך, רק עצם האירוסין לאזרח אמריקאי, אינו אומר בהכרח שבן הזוג הזר יהיה זכאי לקבל את ויזת האירוסין. למרות שרשמית – לא מדובר בוויזת הגירה, עדיין יהיה על המבקש לעמוד במספר קריטריונים אשר בדרך ככלל מאפיינים את ההליכים של ויזות לצורך הגירה.

לא כולם יעמדו בדרישות העיקריות לצורך קבלת הוויזה – כפי שהן פורטו בהרחבה במאמר זה לעיל.

כל תיק הוא שונה, הקצינים הקונסולריים שונים, ובמדינות מסוימות עשויות להיות גם דרישות ספציפיות נוספות.

לפיכך, מומלץ לבדוק היטב את נסיבות המקרה הפרטניות לפני שמתחילים את הליך ויזת האירוסין, וזאת כדי לוודא שעומדים בכל הדרישות.

עורך דין בעל ניסיון רב בתחום ההגירה יוכל להדריך אתכם בכל ההליך ולדואג לכך שהוא יעבור בצורה חלקה ומהירה (במידת האפשר – בהתחשב בכל המכשולים הבירוקרטיים איתם יש להתמודד).

עם כהן ברוש משרד עורכי דין – תוכלו להיות בטוחים שהתיק שלכם נמצא בידיים טובות.

אנא צרו אתנו קשר עוד היום ונשמח לעזור לכם!

דילוג לתוכן