האם ויזת האירוסין באמת משתלמת ?

נישואין הם כמובן צעד גדול. בתיאוריה (לכל הפחות) זוהי מחויבות לכל החיים.

בעבר הדרך היחידה שאזרח אמריקני יכול היה להביא בן זוג לארה"ב, הייתה דרך הנישואין. כלומר, בני הזוג היו צריכים להתחתן קודם, ורק לאחר מכן ניתן היה להגיש בקשה לקבלת גרין קארד עבור בן הזוג הזר. בן הזוג הזר יכול היה להיכנס בסופו של ההליך לארה"ב על בסיס הגרין קארד שלו.

מצב דברים זה השתנה במהלך מלחמת וייטנאם. במהלך המלחמה ולאחריה, החיילים האזרחיים האמריקאים רצו להביא את הארוסות שלהם הווייטנאמיות לארצות הברית. אך העיכובים הכבדים במערכת ההגירה, גרמו לקשיים משמעותיים עבורם. לאור זאת, בשנת 1970 הקונגרס האמריקאי העביר תיקון לחוקי ההגירה, וכפועל יוצא מכך, נוצר ההליך המוכר בשם של ויזה מסוג K-1 או ויזת האירוסין.

ויזת האירוסין מאפשרת לאזרח האמריקני להגיש בקשה עבור בן הזוג הזר שלו ישירות לרשות ההגירה בארה"ב (USCIS  – סוכנות שהיא חלק מהמחלקה לביטחון פנים). הדרישות העיקריות בהליך של ויזת האירוסין הן הצורך להראות כי בני הזוג נפגשו בשנתיים האחרונות, וכמו כן גם כי הם מתכוונים להתחתן זה עם זו תוך תשעים יום מרגע כניסת בן הזוג הזר לארצות הברית.

נכון לעכשיו, זמן הטיפול בבקשות אלה אורך בין חמישה עד שבעה חודשים עד לקבלת האישור. לאחר קבלת האישור, הבקשה מועברת למרכז הוויזה הלאומי (NVC), אשר בתורו מעביר את התיק להמשך הטיפול לשגרירות ארה"ב המקומית הרלוונטית.

על בן הזוג הזר למלא טופס מקוון מקיף (טופס DS-160), לשלם את אגרת ויזת האירוסין בסך של 265 $, לתאם ראיון בשגרירות ולקבוע בדיקה רפואית לפני הראיון לוויזה.

בראיון לוויזה, על בן הזוג הזר להביא מספר מסמכים מקוריים, כמו תעודת לידה, דרכון, תעודת יושר, תעודת גירושין (אם רלוונטי), תוצאות הבדיקה הרפואית, וכן גם תצהיר התמיכה הכלכלית של אזרח אמריקני (טופס I-134).

בהנחה שלא יהיו סיבוכים, בן הזוג הזר יכול לצפות לקבלת ויזת האירוסין בתום כתשעה עד עשרה חודשים מיום הגשת הבקשה המקורית.

לאחר כניסתו של בן הזוג הזר לארצות הברית, עליו להתחתן עם האזרח האמריקני תוך תשעים יום, אחרת יהיה עליו לחזור לארץ מוצאו. לאחר הנישואין, ניתן להגיש בקשה לקבלת גרין קארד.

עד לנקודה זו התהליך הוא די פשוט

יחד עם זאת, נוכח השינויים שחלו לאחרונה במערכת ההגירה האמריקאית, ברגע שבן הזוג הזר ייכנס לארה"ב, הוא יצטרך להתמודד עם מכשולים מאתגרים מאוד.

לניתוח משווה בין ההליך של ויזת האירוסין להליך של ויזת הנישואין, אנא ראו את מאמרינו זה.

למידע מפורט אודות השינויים בכל הקשור לתצהיר התמיכה הכלכלית, אנא ראו את מאמרינו זה.

בניגוד לוויזת נישואין, ויזת האירוסין אינה מעניקה לבן הזוג הזר את הרשות לעבוד באופן חוקי בארה"ב. נכון שהוא יכול להגיש בקשה לקבלת היתר עבודה ברגע שייכנס לארה"ב. הבעיה היא שהיתר העבודה לרוב ניתן רק לאחר מספר חודשים והוא יהיה בתוקף רק כל עוד ויזת האירוסין הינה תקפה. ותוקף ויזת האירוסין בדרך כלל פג לפני שהיתר העבודה מגיע. כמובן שניתן יהיה לבקש היתר עבודה במקביל להתאמת הסטטוס, אך שוב יהיה על בן הזוג הזר להמתין מספר חודשים עד להגעתו של ההיתר. זאת להבדיל מההליך של ויזת הנישואין המאפשרת לעבוד מיד לאחר הכניסה לארה"ב. כפועל יוצא מכך, בהליך של ויזת האירוסין, בן הזוג הזר לא יהיה מסוגל לעבוד באופן חוקי מספר חודשים לאחר הגעתו לארה"ב (למעשה, נכון להיום – כשישה חודשים לפחות), וזהו קושי משמעותי.

כמו כן, כידוע ויזת האירוסין אינה מעניקה באופן ישיר את הגרין קארד עבור בן הזוג הזר וזאת בניגוד לוויזת הנישואין. בן הזוג הזר יצטרך להגיש בקשה לקבלת גרין קארד לאחר החתונה בארצות הברית. הדבר כרוך בהגשת הבקשה להתאמת הסטטוס באמצעות הטופס I-485. אגרת הגשת הבקשה להתאמת הסטטוס הינה גבוהה יותר מאשר אגרת הגשת בקשה לוויזת הגירה  במדינת המוצא. האגרה הנוכחית עומדת נכון להיום על סך של 1,225 דולר ארה"ב, אך  צפויה גם לעלות עוד יותר בעתיד הקרוב. 

שוב, בניגוד לוויזת הנישואין, בן הזוג הזר לא יכול על בסיס ויזת האירוסין לנסוע מחוץ לארצות הברית. ויזת האירוסין היא ויזה עם כניסה יחידה, כלומר נסיעה מחוץ לארצות הברית מבטלת את הוויזה, ובן הזוג הזר לא יוכל לחזור יותר.

נכון, שלאחר שבני הזוג יתחתנו בארה"ב, ניתן יהיה להגיש בקשה לקבלת מסמך הנסיעות יחד עם הגשת הבקשה לגרין קארד. אך שוב, למסמך הנסיעות בדרך כלל לוקח מספר חודשים להגיע. אם בן הזוג הזר ירצה לעזוב את ארצות הברית לפני שקיבל את מסמך הנסיעות, הרי שבקשתו לקבלת הגרין קארד תתבטל והוא לא יוכל להיכנס שוב לארה"ב.

אם זה לא מספיק, אז הנושא הבעייתי ביותר, הוא נושא המעמסה הכלכלית על החברה האמריקאית. כללי המשחק כאן התשנו לאחרונה מקצה לקצה.

על פי הכללים ארוכי השנים, מהגר פוטנציאלי היה צריך להראות שהוא לא ייפול לנטל לחברה האמריקאית.

המשמעות היא שעל המהגר להוכיח כי הוא לא יגיע למצב בו הוא ייאלץ לתבוע הטבות ציבוריות מכוח תוכניות רווחה פדראליות או של מדינות ארה"ב. עד לא מזמן, ניתן היה להתגבר על הנטל הזה על ידי הגשת תצהיר התמיכה הכלכלית (הטופס I-864). הטופס האמור, כידוע, מוגש לשגרירות ארה"ב יחד עם הבקשה לקבלת ויזת ההגירה או יחד עם הבקשה לקבלת הגרין קארד בתוך ארה"ב לעריכת הנישואין של בני הזוג.

תצהיר התמיכה הכלכלית הוא למעשה התחייבות של אזרח אמריקני המבטיח לוודא שהמהגר הפוטנציאלי לא יידרש למשאבים הציבוריים לצורך קבלת סיוע כספי. כך, אם המהגר הפוטנציאלי בכל זאת ייאלץ לתבוע הטבות ציבוריות כלשהן, אזי האזרח האמריקאי יתבקש לפצות את ממשלת ארה"ב בגין שווי ההטבות.

יחד עם זאת, לאחרונה פרסמה ממשלת ארה"ב כללים חדשים, מה שהופך את דרישות היעדר המעמסה הכלכלית על הציבור למחמירות בהרבה. על פי הכללים החדשים, תצהיר התמיכה הכלכלית של האזרח האמריקני או אפילו הצהרה משותפת יחד עם עוד ספונסר נוסף, אינו מספיק כשלעצמו על מנת להוכיח שהמהגר לא ייפול לנטל לחברה.

כעת, אם המהגר הפוטנציאלי מגיש בקשה לקבלת ויזת נישואין באחת מהשגרירויות של ארה"ב, אזי יהיה עליו למלא טופס חדש DS-5540. הטופס האמור מחייב את המהגר להציג הוכחות לרמת ההשכלה שלו, למצב הבריאותי שלו, לקיום משאבים כלכליים, לגיל ולזכאות לקבלת ביטוח בריאות וכיו"ב. כל אלה נועדו למטרת ההתגברות על הדרישות של המעמסה הכלכלית על החברה, כך שהפקיד הקונסולרי בשגרירות ארה"ב יצטרך לשקול את כל השיקולים האלו ולהחליט אם המהגר הפוטנציאלי צפוי ליפול לנטל לחברה ואם לאו.

מצד שני, אם המהגר הפוטנציאלי מגיש בקשה לקבלת גרין קארד בתוך ארה"ב, על בסיס נישואין לאזרח אמריקני, הקושי להראות שהוא לא יהפוך למעמסה כלכלית על החברה הוא גדול בהרבה מאשר במקרים בהם מגישים את הבקשה לוויזת נישואין באחת משגרירויות ארה"ב. למשל, כאמור לעיל, בשגרירות ארה"ב נדרש למלא את הטופס DS-5540 ואורכו הוא ארבעה עמודים. מאידך, אורכו של הטופס החדש (I-944) שנדרש כאשר מבקשים גרין קארד בתוך ארה"ב, הוא שמונה – עשר עמודים, על כל המשתמע מכך.

להלן דוגמאות לסוגי הדברים שעל המהגר להמציא בתור ראיה יחד עם הגשת הטופס I-944:

– העתק דיווח למס הכנסה לשנת המס האחרונה או הטופס W-2, או לחילופין הצהרה מביטוח הלאומי – כאשר העתר הדו"ח אינו זמין;

– דוח(ות) האשראי;

– תיעוד של כל הכנסה פטורה ממס;

– הוכחת בעלות על נכסים באם יש צורך, כולל הערכת שווי המקרקעין על ידי שמאי מקרקעין מורשה;

– עותקים של דפי פוליסות ביטוח הבריאות, או הוכחות לכך שהמהגר נרשם לתכנית ביטול כלשהיא;

– כל תיעוד אחר שעשוי לעלות על כל הגורמים השליליים הקשורים למצב הרפואי הקיים (על פי העניין);

– צווים שיפוטיים שמורים על ביצוע תשלום מזונות ילדים ו/או העתק הסכם משמורת עבור כל ילד נתמך שלא מתגורר במשק הבית המשותף של בני הזוג;

– הוכחות לרמת הבקיאות בשפה האנגלית;

זאת ועוד

בעבר, אם האזרח האמריקני שהוא גם הספונסר של בן הזוג הזר, לא היה בעל הכנסה מספקת על פי דרישות החוק, הרי ניתן היה לצרף ספונסר משותף. כך, אפשר היה בקלות יחסית לעמוד בהצלחה בדרישה של היעדר מעמסה כלכלית על החברה.

אך, על פי הכללים החדשים, הצורך להיעזר בספונסר המשותף יהיה דבר חשוד בעיני רשויות ההגירה לארה"ב. קציני ההגירה ישקלו מעתה את הסבירות שלספונסר המשותף אכן יהיה בידו את היכולת להבטיח את הסכום הסטנדרטי הנדרש בעניין זה. כמו כן, קציני ההגירה יהיו מוסמכים לקחת בחשבון כל שיקול אחר רלוונטי בעיניהם. 

ובכן, על הספונסר המשותף לספק מידע אודות הדברים הבאים

– תיאור ההכנסה השנתית של הספונסר, לרבות נכסים ומשאבים;

– פירוט הקשר של הספונסר למהגר (כולל אך לא רק, ציון העובדה אם הספונסר מתגורר יחד עם המהגר תחת קורת גג אחת;

– פירוט אם הספונסר הגיש בעבר תצהירי תמיכה כלכלית עבור אנשים אחרים;

במילים אחרות, הזדקקות לספונסר משותף עלולה להיבחן באור שלילי על ידי מערכת ההגירה האמריקאית.

אם המהגר הפוטנציאלי קיבל בעבר הטבות ציבוריות, ברי כי הדבר ייחשב כגורם שלילי ביותר בעת הגשת הבקשה לקבלת הגרין קארד.

להלן רשימת ההטבות הציבוריות שיכולות למנוע קבלת הגרין קארד:

– קצבת הבטחת הכנסה (SSI);

– סיוע כלכלי זמני למשפחות נזקקות (TANF);

– כל תכנית פדראלית, של מדינה או מקומית אחרת המספקת סיוע פיננסי;

– תכנית סיוע במקרים של תזונה לקויה (SNAP), למשל חותמות מזון;

– סיוע בדיור על פי סעיף 8 לתכנית בחירת הדיור;

– סיוע בדמי שכירות על פי סעיף 8 לתכנית סיוע בדמי שכירות מבוסס פרויקט;

– סיוע רפואי במסגרת תכנית "מדיקאיד";

– דיור ציבורי על פי סעיף 9 לחוק הדיור האמריקאי משנת 1937;

לסיכום

לסיכום, ברור שישנם מצבים שבהם בני זוג אינם יכולים או שהם מעדיפים שלא להתחתן לפני הגשת הבקשה להגירה לארצות הברית. יחד עם זאת, לאור השינויים האחרונים במערכת ההגירה האמריקאית, עדיף על בני הזוג כמעט תמיד – מבחינת דיני ההגירה, להתחתן תחילה ורק לאחר מכן להגיש בקשה לקבלת ויזת הנישואין (גרין קארד) עבור בן הזוג הזר. מומלץ להשתמש בוויזת האירוסין רק בלית ברירה בתור המוצא האחרון.

מכיוון שכל אחת משתי האפשרויות – הן ויזת האירוסין והן ויזת הנישואין, הופכות למסובכות יותר ויותר ככל שחולף הזמן, אנחנו ממליצים ליצור אתנו קשר על מנת שנוכל להעניק לכם את השירות הטוב ביותר.

Picture of עורך דין אלכס ברוש

עורך דין אלכס ברוש

עו"ד ברוש מתמחה בדיני מקרקעין ובמשפט האזרחי והמסחרי. כמו כן, ברוש הינו נוטריון מוסמך המספק שירותי נוטריון בארבע שפות: עברית, אנגלית, רומנית ורוסית. ראש המחלקה למסחר ונדל"ן במשרד עו"ד כהן ברוש המספקת ייעוץ משפטי שוטף ללקוחות המשרד בפעילותם העסקית השוטפת.
דילוג לתוכן